הוא לפחות מקור לסיפורים משעשעים. 

השבוע הוטרדתי מינית ברחוב,

הוטרדתי אקדמית במייל, 

וחלמתי כל מיני חלומות מאוד מוזרים. 

אבל בחיי היום יום שלי, אני מקדישה איזה שעתיים ביום לחפש את ירום הוד המסז'ר.

ואף על פי שיתמהמה וכו'. 

ועוד בעניין אחר: 

נהייתי לחוצת שידוך, כמסתבר.

כנראה הגיל באמת לא בא לי בטוב. 

לא זה, ולא ההריון של אשתו של המכונף.

(טה דה! הייתם מצפים שזה יופיע כאן קודם, לא?)

ב"הגיל" אני מתכוונת 30, שזו כפולה יפה של מספר האצבעות שיש בידיים של בני אדם. 

דווקא מבחינה גופנית אני מאוד מרוצה. ודברים שאני לא מרוצה מהם, אני מחפשת בשבילם מסג'ר. 

פעם הייתי אומרת: אז זה אומר שאת מאמינה שכביסה מלוכלכת צריך לכבס בבית ולא בחוץ. 

ועכשיו? ומשנה לשנה השאלה הזאת מקבלת גוונים אחרים.

פעם הייתי אופטימית בקשר לשאלת הבית,

היום פחות. 

הייתי רוצה לומר: ואף על פי שיתמהמה וכו'. 

אבל... פחות.

כששאלתי על דגמים של מסג'ר באינטרנט,

היה את המוצלח הראשון שאמר את המובן מאליו: "קוראים לזה חבר".

no shit, billy boy. no shit. 

ובכל זאת אני מחפשת גם מסג'ר.