שלוש הטענות הרצופות העלובות שמאפשרות לבנאדם להתנער מאחריות, ואז לתקוף.

קראתי אותן בשרשור ממזמן של פמיניסטיות, ומאז אני לא מפסיקה להתקל בהן, אבל בדרך כלל לא בצורה כל כך יפה... 

בפיקניק שהיה עכשיו מצאתי מישהו שהיה נחמד לי שבוע קודם באייקון. 

אבל אז בפייסבוק, אחרי התכתבות שבה הוא ממציא זכרונות שווא של מאיפה אני מוכרת לו (אמרתי לך כבר, עשיתי לך עיניים באייקון), 

השאלה הבאה היא "אז מתי רואים לך שוב?"

כן.

לא "מתי רואים אותך שוב?".

והבנאדם יודע עברית. ואני יודעת עברית.

שנינו יודעים שמה שכתוב כאן הוא לא טעות, אלא "הלצה", ובנוסף לטעמי יש לקרוא אותה: "אני ככל הנראה אדיוט".

מכיוון שיש סיכוי שאני מפרשת לא נכון, וחבל להפסיד בנאדם שהופיע מחדש אחרי שעשיתי לו עיניים באייקון,

ניסיתי להחזיר אותו לתלם עם תשובה לא (מאד) תקיפה. שאומרת "ראיתי אך לא שועשעתי, ועוד מזה לא יתקבל בברכה".

"שוב? אני לא חושבת שהיינו באותו מפגש. כל מי שהתפשט זה אתה. ועם שאלות כאלה זה גם לא יתקדם בכיוון הזה "

ב', זה סך הכול ביטוי. לא צריך לקחת הכול בצורה מילולית .  
ג', זה היה אמור להשמע מאיים? כי זה לא עבד .

אוף. 

הוא אפילו חילק את זה לסעיפים כדי שזה יהיה יותר נוח להתאים לתבנית! 

אחד הדברים הכי גרועים בתבניות התנהגות אנושיות גרועות הן שאפילו אי אפשר לתת לאנשים קרדיט על מקוריות... 

(חוץ מזה שהוא הוסיף טאצ' משלו של "ואני לא עושה עניין מזה שאת עושה עניין, כי זה יהיה לתת לך יותר מדי כח")

ארררג.