נראה שלא ממש מסתדר לי ללכת בכל שבוע גם לריקודי העם וגם ליוגה.

השבוע היוגה עשתה לי לבכות, אבל זה לא חייב להיות ככה בכל פעם, ובשבוע שעבר, כשכן הלכתי לריקודי העם, זה עשה לי נורא טוב. אולי כל עוד זו עונת מבחנים אני אעביר את היוגה ליום שאחרי ריקודי העם וככה לא אגיע עייפה ונטולת מוטיבציה ליום ג'? אין לדעת!

בכל מקרה, אחרי המקלחת אצל החברים וכל הכאב-ראש הזה (איך מאייתים ואג'ע-ראס?) היום אחה"צ דיברתי בהיבריש עם השכנה הרוסיה מהדירה הצמודה והיא אמרה שלהם יש כבר מים מאז אתמול בערב, ואמרה לי עם מי מהבניין לדבר. מסתבר שא. חמישים שקל פחות וב. השיבר של הדירה פשוט עדיין היה סגור.

טוב שיש מים ככה יכולתי להכין מרק שנתקע בשיניים מכל הצמחים הירוקים שגדלו במרפסת וגם מחלק ממה שגדל בצד השני שלמהבית. זה לא מרק חרציות כי אני קצת פוחדת מחרציות אבל זה לגמרי מרק בן חרדל וצנונית בר וחסת המצפן וחוביזה וכל מיני מה אתם בדיוק אבל זה לא מר אז זה אוכל. 

כל זה ובצל ושום וכרישה ולטחון והכל במיץ לימון. זה טעים מאד ומזמן לא אכלתי שום דבר כל כך ירוק, בשיניים ובכלל  

לתוך זה הכנסתי קובות נוספות שגזלו לי חלק ניכר משעות הערב, חברה הסבירה לי את נוהל הקובות: כשאת מכינה תכינינהרבה ותקפיאי, כשאת מבשלת מרק תבשלי בו גם קובות, ככה יהיה לך מעניין. אז רוב מה שקיבבתי הלך בכלל לפריזר, ורק חלק למרק. יצא טעים. וירוק. בשיניים. 

ואת כל המילוי שנשאר דחפתי לעלי אורז ולטוסטר והטוסטר הנבלה הזה לא מכבה את עצמו והכל נשרף. 

חראם. חראם ואוף על תשומת הלב שלי שמקרטעת ככה. הלוואי שמחר ת' תרגיש טוב ותרצה להפגש אפילו שלאור הנ"ל אין לי מה להציע לה לאכול חוץ ממרק שיניים בירוק. 

אנקדוטה: הלכתי לספריה היום. אני רוצה ספר קליל אבל מה שלקחתי זה ספר של מאיה אנג'לו. הבטן שלי רוצה דברים אחרים משאני כל הזמן כל הזמן. למי להקשיב?