ש, אתמול בסביבות הצהריים: אני חושבת שאני אאחר לפגישה שלנו היום

צ: אה, קבענו היום? חשבתי שקבענו למחר.

היא: לאלא, קבענו להיום והלו"ז שלי הסתבך ןאני לא מספיקה. אעדכן אותך.

צ: בסדר, דווקא טוב לי עוד קצת זמן במשרד.

אחרי שעתיים ש: אני עוד לא סיימתי בתל אביב וזה מתחיל להיות מאוחר, אני ממש מצטערת, אולי נעשה ביחד סידורים כשאחזור לבאר שבע?

צ: אני לא מתנגדת לעשות איתך סידורים. אם זה יהיה בשעות האור- עדיף לי.

אחרי עוד שעה: אני חושבת שאני אגיע כבר כשלא יהיה אור. עד כמה תשנאי אותי אם נעביר את פגישתנו למחר באותה שעה?

צ: כמו שחשבתי שקבענו מראש? סבבה. 

היום

צ: הבנתי שקצת מאוחר לי 3, אולי ניפגש קצת קודם? 

.

עוד כמה דקות אולי אפגוש את ש. היא כבר אמרה שהיא בדרך. אני תוהה אם למישהי מאיתנו יקרה משהו קודם.

גם ת התפספסה לי. כמה חבל. מצד שני, נראה שהצלחתי לארגן לי סוף שבוע שהוא בין חופש לדאגה במרכז. בלי הורים אבל עם רצון להגיע לכל מיני מקומות ולטייל. אירועים חברתיים שנקבעו מראש ואחרים שרק הוזכרו אבל לדעתי יתקיימו. מקווה ששמש שם במרכז הרחוק :-P

לשמחתי ולהקלתי חברה משותפת הסכימה לתת לי את המטבח שלה (הטבעוני ומלא המצרכים) למרות שאני רשמית ישנה אצל המצחיקי בשישי בלילה. המטבח של המצחיקי בלתי אפשרי מרוב איכס והיא דואגת לו ולמצב רוחו וזה חלק מסעיף הדאגה של סוף השבוע. לנטר את המצחיקי ואולי לארגן איתו קצת. אבל לא נראה לי שאפשרי להגיע למצב שאשכרה אפשר יהיה להכין שם אוכל שהוא לא "של סטודנטים" מינוס. 

זה נהיה מנהג כזה שאנשים עושים יום שיש בו כמה שעות של מישהו אחר, למענו ולפעמים כשהוא ישן או לא בהכרה מסיבות אחרות. הלוואי שגם אצלי יעשו כזה. יש דברים שצריכים להשתנות אבל אין לי אנרגיות אליהם.