היום שלחתי, באיחור מה, את משלוח המנות שלי למשחק האינטרנטי של "גמד-ענק".

נרשמתי אליו רגע לפני שהתברר לי מה הלו"ז המטורף של התזה,

ושהמשלוח צריך להיות דווקא בשבוע של הכנס בשבוע שעבר. 

ואז כשהתחרטתי כבר היה מאוחר

מה הענק שלי אוהב: שמפתיעים אותו בדברים מגניבים.

ומה הוא לא אוהב: דברים בנאליים.

חוץ מזה המישהו הזה גר בהתנחלות  

ויש מגבלת תזונה: כשר בלבד

פיסבקתי וגיליתי שבעצם זו מישהי, אבל מה אני אעשה עם מגבלת אוכל כשר?

מזל ששותפתי לדירה מתנדבת ב"סטודנטים בבן גוריון למען פליטים ומבקשי מקלט", 

כך יכולתי לתרום בשמם ולקבל דברים יפים לשלוח, זה לא אוכל ויש בזה "מנות" כי זה הולך לכלכלת אחרים. 

אני מרוצה, כי זה נראה לי מאד לא בנאלי ודי מגניב, ואפילו קצת יפה, וגם בפרצוף שלך, ענקית שכתבה מעט מדי.

אני גם לא הייתי קלה,

אני חושבת שאהבתי: שמש, פרחים ודברים צבעוניים

ולא אהבתי: כושים, גזענים, רשימות ואירוניה.

כבר כמה ימים שה"גמד"ה שלי מדברת איתי במייל עד המשלוח, נשלח ואז בטעות חזר ואז אולי נשלח שוב...

ובכל מקרה כשיגיע, יגיע לבית ההורים. 

אבל אני סקרנית וזה היה כיף.

גם היה כיף לארוז את זה, חדשנו בא לחבק אותי הלילה, לתוך הלחץ, ולא ידעתי איך זה יהיה. 

בסוף היה נעים ממש. הוא הביא איתו פקאנים טריים מעץ ("עודף מהיבול של החצר של חמותי") וארזנו ביחד, 

משתמשים באופן יצירתי בקרטון שאספנו מהדרך מהאוניברסיטה, בשלושה סרגלי מתכת ובמספריים.

יצאה קופסה בגודל מתאים בסוף ודי יפה ועטופה היטב, והבוקר אפילו לא היה כמעט תור בדואר, שזה נס. 

היה נעים עם חדשנו, ובכל פעם שזה ככה אני טיפה מתפלאת ומופתעת.

לא יודעת למה זה. לא ברור לי למה זה.

חושדת שמשהו לא זורם לי ולכן כל מה שכן מסתדר נראה לי כמו שוס.

אבל וואו, חיבוקים בלילה, וואו. חסרו לי ואני כל כך שמחה שהיו. 

ומשתפר לי להיות איתו במטווחי זרוע ולשוחח ולצחוק. 

אוף שאני כנראה צריכה קצת אימון בלשוחח ולצחוק. 

טוב שיש אנשים

חבל שאין זמן 

לילה טוב 

צנצנת הולכת לקפצוצים