למרות שחודש בכל פעם אינה עת שאפשר להשלים.

קצת יותר טוב עכשיו-

לא אמרתי לו שכבד,

אבל בשלב מסויים הוא אמר לי לנשום ועיסה את מפתח הלב.

לקחתי את הכרטיסים אליו, יחד עם אנקדוטות החודש שעבר.

והוא כאילו הפיח בי גם את העוז הזה, להסתכל לי שוב בעיניים.

(תמונות יגיעו, אולי, בהמשך השבוע.)

[וגם: זה השבוע האחרון שבו הלמות הלב מתכוונת להיות בהריון.

אולי טרם אחזור כבר יהיה עולל.]