אספנו תותי עץ בשני מועדים, אחד סיננו מוקדם ואחד השארנו לתסוס.

זה שסונן מוקדם לא נהיה אלכוהולי מספיק,

או שאולי דילג מהר לפוזת החומץ-בן-יין

בכל מקרה בכל לגימה שלו יש מדקרת עפיצות כזאת,

שאמא קוראת לה חמיצות, ובכל מקרה היא לא נעימה.

בגלל שהכל היה בבסיסו פרי בתוספת סוכר,

ואנחנו מבשלים סוכרתי בבית, אז גם אי אפשר לעשות עם זה כלום.

לא רוטב מעניין לסלט, לא מרינדה, נישט-נאדה. 

ובכל זאת, לזרוק זה לא כיף- הוצע למכונף.

נמזג לבקבוקים קטנים, נפקק ומחכה. 

השני בינתיים בארון מחמת עצלות

אולי תוסס, אולי לא תוסס. מ'כפת.

מחר בלוגולדת ושוב משנה לי בעצם

איך הוא נשמע מפונק בטלפון

תוהה מה ריכך אותו כך.