ולרגע חיפשתי אותי

כשלא שמעתי תשובה על הקו

הלכתי לחסות בצל המכונף שיזכיר לי מי אני

אפשר להגיד שלצד ההשגה היתה נסיגה

אפשר לחזור ולִשנות: "דברים משתנים"

אט אט הוא מפסיק להיות שמש לבבי

אבל עדיין כשניתן לנו, לשנינו, 

האור נוגה ממנו אלי,

דבשי ורך.

לפעמים פתאום אנחנו מדברים קרובות ממרחק של חצי חדר

זה כל כך משונה אבל כבר לא זועק שלא ניתן להתרגל

האכפתיות עוד שם אבל מרכזי הכובד זזים.

(את הטקטוניקה של זה הייתי רוצה לראות.)