אביזרים:

פוד פרוססור

מרית

מצרכים:

ביצה אחת

1 כף חרדל צהוב

1 כפית מלח (גדושה)

שמן (כשלושת רבעי בקבוק)

חומץ (לפי העין, אני מעריכה כארבע כפות)

אפשר:

שום.

לתוך קערת הפוד-פרוססור שוברים ביצה אחת, ומוסיפים כף חרדל וכפית מלח.

מכסים במכסה, מפעילים, ודרך המכסה מתחילים להוסיף שמן לאט.

זה לוקח זמן מה, לאט. לא למהר. מפסיקים בערך ב3/4 בקבוק שמן.

לוקחים את החומץ ומוזגים קצת, גם דרך המכסה.

(כמה קצת? לא יודעת, איזה שתי שניות של הבקבוק מוטה מעל המכסה.

הייתי מנסה ארבע כפות ואחר כך מוסיפה אם אין ברירה.)

בשלב של הוספת החומץ המיונז משנה את צבעו (מלבין מאוד)- אל פחד, זה אמור לקרות.

עוצרים, פותחים, וטועמים.

אצלי בבית נהוג לגלות בשלב הזה שחסר מלח, אז מהתחלה אפשר לשים כפית וקצת במתכון, אבל בלי להגזים.

המיונז די טיקסוטרופי, הוא לא נוזל כשמעמידים אותו, כשלוקחים באצבע או בכפית נשארת הצורה.

מוציאים במרית לתוך כלי אחסון, שומרים במקרר.

מורחים על לחם הכי פשוט וזה תענוג.

הכי אני אוהבת אותו בסלט מיונז:

תפוחי אדמה (אחרי הבישול, בקוביות גדולות, סנטימטר וחצי לפחות)

אפונה ירוקה (מקופסה. אפשר גם מבושלת אבל זה לא אותו דבר)

זיתים ירוקים (בטבעות, גם מקופסה)

תיבול במיונז של אמא. (ואם אני לא טועה- זה גם דורש עוד מלח).