מדבר אתה, עת לא ישכון שלום בינך לבין הגיגיך.

כאשר לא תוכל עוד לשכון בבדידות לבך,

או אז תחיה בשפתיך,

וצליל קולך יניע את הזמן.

ברוב מילים המחשבה גוועת.

כי המחשבה- עוף כנף בחלל העולם,

אשר בכלוב המילים אמנם יפרוש כנפיו,

אך לעולם לא יוכל לעופף.

יש בינותיכם, שיחתרו אל איש שיחה

מיראת היות לבד.

דממת הבדידות מגלה לעיניהם את נשמתם במערומיה,

ויחבאו.

יש כאלה, שיפזרו מליהם בלי דעת וכוונה,

ויביעו אמת,

שהם עצמם לא יבינוה.

וישנם כאלה, שהאמת שוכנת בתוכם,

אך הם לא יעטרוה מחלצות מילים.

בנשמות כאלה חג הרוח במחול דומם.  

...

(מתוך "הנביא".)