בהתקף שיהוקים שלא הרפה לפני אי אלו שעות.

גם אני חושבת עליכן, יקירותי הרחוקות.

נהדר לפעמים להשתרג, כל קצותי מפוצלים.

(הספרית היתה בדעה שיש לקצוץ, כמובן.)

עשרה לאחת,

עוד שלושה שיהוקים התחייכו לי בדרך

(לא מאלה שסוחטים את הנשימה וכואבים)

מזל שההרגל נותן ולא צריך לחשוב גם

על השינה בפזור מדוגדג.

(הגוף עודנו אסוף בשאלה.)