כשיש לי הר של ציפיות ואף אחד לא מטפס בו, אני מרגישה נבגדת.

אבל לא רק זה:

כשמישהו מתעצבן על תגובה שלי ולא מדבר איתי יומיים,

אני נשארת בתחושה שזה לא לחלוטין היה באשמתי, ונראה לי שאני צודקת.

ושאני רואה הטרדה במשפט שאפשר היה לפרש אותו גם קצת אחרת,

גם שם נראה לי שלא סתם יצא קצפי. ועוד איך לא סתם. 

בקיצור, אני כל הזמן מרגישה צודקת. ורע.

או לפחות אשמה על שאני בוחרת לא לראות את הדברים על הצד הטוב ביותר שלהם כשלא מגיע.