הספקנו המון היום, בעדכון של הדירה לצרכינו.

בשלב די מוקדם הוא הבין שעל כל מה שהוא מבקש שאביא לו אני שואלת "מה זה",

וכך הפך העסק ללימוד אונליין של שיפוצניקאות למתחילים. 

רוב הזמן הוא התרוצץ ברצינות ואני רדפתי אחרי איפה שמנו את המברג בפעם האחרונה,

אבל התקנו את כל האביזרים של האמבטיה ועשינו שפכטל בחצי בית וצבענו שכבה אחת בחדר השינה.

הקירות בצבע צהוב, המשקופים והדלתות בתכלת.

אני עומדת מול הדליים (אותם צבעים היו בדירה הישנה ואהבתי אותם) ומצחקקת:

מותק, זה קצת גיאורגי [1], 'תה לא חושב?

אחר כך בעוד משתמשת ברולר עשיתי צעד לא מחושב אחורה והכנסתי את הרגל הישר לדלי הצבע.

זה בסדר. צחקנו מכל העניין. לרגל שלום. גם לרצפה. הסנדל, אפילו לאחר השטיפה, קצת צהוב לפרקים.

למזלי הגיע גם תורו להפוך את פך הצבע השני כעבור שעה ומשהו [2].

בכל זאת קיויתי לחזור הבית בערב ולהספיק לנוח, להיות קצת עם עצמי, להחליף כוחות.

והנה חזרתי ואחת עשרה ומשהו בלילה, וזה מבאס לי את כל היום שהיה. 

[1] כבר לא פוליטיקלי קורקט להגיד גרוזיני. כך תוסיפו בדיחה על פוליטיקלי קורקט לבדיחה גזענית ותצאו בשלום.

[2] אולי הוא עשה את זה בכוונה?