לפני הקטע הבא תרשו לי לציין, שהוא לא נועד לזלזל ביום הזה

אני מכבד את היום הזה! מי שיראה את הקטע כמזלזל או לועג

אני מצטער מראש. ועוד משהו לפני שהתחיל

מה בעצם היום הזה? צביעות לדעתי. רובכם או חלקכם

בטח לא תזכרו את זה ממחר כבר, כאילו תתנהגו כרגיל

עצוב לי שצריך את היום הזה בשביל להזכיר לנו

שיש את נוצולי השואה שסובלים. וחיים בעוני

וסובלים עדיין! הבעיה שהמדינה לא עושה כלום

ותמיד אומרים 'נזכור ולא נשכח' מה הקטע של זה?

קריאה מהנה, מקווה שהקטע יהיה בסדר..

ומצטער אם תראו בזה כזלזול!

היום זה יום שקירי פגש בחברו הגרמני, רטון.

הם היו חברים טובים חלקו סודות יחדיו

עזרו אחד לשני.. פשוט חיו בשלום.

קירי אהב להיות בחברת רטון, אבל התרחק מחבריו

שבעצם דאגו להתרחק מרטון. מה שעיצבן את קירי

אבל הוא לא יכל להכריח אותם להתחבר עם רטון..

יום אחד קירי שוחח עם חבריו "מה הבעיות שלכם?" הוא שאל.

"הוא גרמני, אתה יודע שהוא בקלות יכול אנטישמי.." הם ענו.

קירי הרים גבה "בגלל שהוא גרמני הוא אנטישמי?" הם שתקו.

"עובדה הוא מתחבר איתי. למרות שהיותי יהודי, ומה הבעיות שלכם?!"

הוא מתחיל להתעצבן מעט.. "יש הסטוריה אתם אתה יודע.."

קירי הולך לכיוון הדלת ופותח אותה שהוא נעמד לידה ומסמן להם לצאת.

"הכללות לא בביתי, תדעו את מקומכם." כולם יוצאים מלבד ג'ני.

הוא מביט בה ולא מבין. "אמרתי לצאת לא?!" ג'ני מחייכת אליו.

"לא אמרתי מילה אם לא שמתה לב, אתה צודק." קירי מחייך חזרה.

היום ביום השואה. קירי רצה לדעת עוד על רטון ומה דעתו על השואה

מה בדיוק השואה בשבילו, האם היא מזיזה לו? "אני לא גאה בזה."

השיב רטון לקירי. וקירי רצה לדעת הם במשפחתו היה מישהו שהיה שם

"לשמחתי לא. גם משפחתי עצובה על כל היהודים האלה שמתו שם."

קירי מביט על הטלוויזיה, "אז מה דעתך לצפות בטלוויזיה קצת?" הוא שאול.

"טלוויזיה? אממ.. אני יותר מעדיף לטייל בחוץ, גם אין מה לראות בטלוויזיה במילא."

הוא משיב. "כן, זה יום מדכא שרובנו או לפחות חלקנו שוכחים מתי שזה עובר עד לשנה הבאה."

בחוץ קירי מסתובבים וממשיכים לשוחח. "אז, מה עם החברים שלך?" רטון שואל את קירי.

"הם לא יבואו, פשוט הם..." הוא לא מספיק לסיים.. "הם פשוט מתרחקים ממני בגלל היום הזה."

קירי שותק, כי אין לו מה להגיד זאת הרי האמת! "אבל, רק ג'ני היא לא נגדך היא סתם בעיסוקים שלה."

קירי משיב והוא ורטון הצחקקים. "אף פעם לא ידעתי שחברים יכלילו מישהו. ועוד ביום השואה?!"

קירי אומר בטון מורגז מעט. "זה מובן, גם אני לפעמים שונא את עצמי בגלל היותי גרמני." רטון נהיה רציני.

קירי שם יד על כתפו של רטון. "אתה לא אשם, ולא משפחתך!" רטון נאנח. "אבל לצערי.. תמיד יאשימו אותי, בגלל היותי גרמני!"

וככה קירי הגיע למסכנה. לא משנה מה תמיד תהיה שנאה בעולם!

והכללות גם הם אלה שגרמו לשואה, הוא תהה למה בכלל ממשיכים עם זה?

ההסטוריה לא הספיקה?! כנראה שתמיד תהיה שנאה, ומלחמות.. גם בתוך תוכנו

כי האמת המרה.. שזה לעולם נפסק

משום מה. לא מצליח להרגיש משהו ליום הזה

ואני מכבד והכל, אבל נהייתי אדיש אליו כבר

מקווה שתבינו אותי.