אז אין ברירה לימודים, זה בסדר כזה, בנתיים הולך סבבה

המגמה פסדר כזה, כיף לי אבל אני מרגישה קצת בצד, מקווה שישתנה בהמשך.

אין לנו מסע בראשית, קקה בצפר. יוציאו אותנו רק לגדנע...

אני כ"כ מרגישה שהתפספסו לי שנים,

עשתי דברים בגיל כזה מוקדם, דברים שאנשים בגילי רק צריכים להתחיל,

ועכשיו הכל משעמם. אין הרבה דברים שיוצרים אצלי ריגושים.

חבל, אבל פסדר, הכל כבר נעשה (:

יום שישי ראש השנה, אני דיי מפחדת מכל השנה הזאת, מפחדת להיכשל,

מפחדת להשתעמם, מפחדת שהוא ילך לצבא, מפחדת מהעתיד הקרוב.

הכל כלכלך מבולבל, בילבול של שיגרה שנכתבה כבר לפניי.

עייפות כללית, הלימודים מטישים, החוסר ידיעה מתסכל, הסבב רופאים הזה נמאס,

להתרחק מהכל, להתרחק מכולם, זה יעשה לי ממש טוב...קצת עם עצמי,

קצת מנוחה.

עוד חודש ויש לי וליפשלי שנה יחד 3>

בתאכלס, זה יותר, אבל לא היינו מוגדרים כחברים.

אני כ"כ אוהבת את הכפכף הזה,

בן, רק איתך אני מרגישה הכי בטוחה בעלום, הכי שלמה, הכי מאושרת.

מספיק לי רק לראות אותך ויהיה לי חיוך מאוזן לאוזן ודפיקות לב טובות כאלה,

אתה בדבר שהכי יקר לי בעולם.

לא משנה מה תביא או תקנה לי, לא משנה מה תחלום בשבילנו,

 "כך או כך תישאר אביר שלי"

כלום ישנה את הרגשות שלי כלפיך, אהוב שלי..

ME LOVE YOU LONG TIME