lost in a sea of thoughts

אז עכשיו התחיל היום הולדת שלי, אני בת 18.

גיל שכל החיים פחדתי להגיע אליו, אבל באיזשהו מקום גם השתוקקתי לזה.

אני מניחה שלא היום הולדת עצמו הוא שגורם לשינוי,

זה יותר העובדה שסיימתי בית ספר, ועכשיו שנת שירות ואחר כך צבא..

מסלול החיים שלנו הוא שגורם לשינויים ולא הגילאים או התאריכים שאנחנו סופרים.

אבל כן, היום אני בת 18 ואני מניחה שזה תאריך מיוחד למרות הכל,

כי כל יום הולדת הוא מיוחד, וכנראה ש18 קצת יותר מיוחד, כי ככה אומרים לנו.

מהנימה של הפוסט הזה אתם יכולים להבין שאני לא במצב רוח הכי משהו (כרגיל) ושלא נראה לי שהולך להיות לי יום הולדת כל כך נחמד..

(וזה למרות שהיום ביליתי חצי יום בלונה פארק עם חברה והיה אדיר! אבל ברגע שאני מגיעה הביתה המחשבות מתנפלות).

לא תכננתי כלום, כי כבר לא היה לי כוח להכנות ולתירוצים ולהברזות,

אז אני די מדלגת על היום הולדת הזה..

אני מקווה שהוא יהיה נחמד למרות הכל,

ההורים שלי רוצים לחגוג לי משהו והאמת שיום הולדת עם המשפחה נשמע כרגע כמו הדבר הכי טוב,

בעיקר בהתחשב בעובדה שעכשיו שנה אני כמעט לא הולכת לראות אותם, ושגם בשבועות האחרונים ביליתי בבית די מעט והייתי יותר מדי עם חברים.

סו.. keep your head up.. אני אנסה לפחות.