 כינוי:
i'm not evil... just hungry בת: 32
RSS: לקטעים
לתגובות
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2007
השאיפה לשלמות
[פוסט חופרני שכזה, כי בא לי אחד]
כשאני חושבת על זה, יש לזה שתי משמעויות,אידאל היופי והישגים.
אני יכולה לחשוב על עוד כמה דברים, אבל שני אלה, הם שהכי נראים לי באמת מתאימים לנושא ה..הפכפך? מלוכלך? לא מוצאת מילה מתאימה.
התחלתי לחשוב על הנושא הזה אתמול בזמן שגילחתי את רגליי,
זה הרי חורף, מי רואה את הרגליים שלי? למה לי לגלח אותן?
כי אידאל היופי הוא רגליים חלקות?
טוב, אצלי התשובה תמיד תהיה שונה,
בעיקרון, זה כי אני רגילה.
וגם ככה זה רק עד הקרסוליים, שערות בשאר הרגל, לא מפריעות לי, ואני מנחשת שזה בגלל שהן בהירות.
בכל מקרה, הנה מגיעה אידאל היופי,
מי קובע אותו?
החברה כמובן,
אבל מי בחברה?
למשל, אני מסתכלת בקטלוג בייבי של פוקס, ואני קובעת שהחנות שולחת מסרים פדופיליים במיוחד,
ורק בגלל הקטלוג הזה,
ומיד החלטתי שאני לא קונה שם יותר,
אבל מי קבע את המסרים הפדופיליים?
מישהו שקשור כמובן לקטלוג, לצילום, לבימוי,
האם זה באמת קשור לחברת הבגדים ולבחירות השגויות שלה שקשורות לדיגמון?
כנראה שאיך שנקבע האידאל הזה הוא לפי אנשים מסוימים במסרים סודיים.
בעבר נשים יפות היו הנשים המלאות.
העשירות כמובן, מהמעמד הגבוהה,
שבאחוזה היפיפה שלהן הן מקבלות ארוחות בשולחן באורך כמה מטרים.
כך ראו אותן בדיוקנאות שלהן, ומי צייר אותן? האומנים כמובן, הציירים,
אך האם ציירו אותן כפי שהיו או שנענו לבקשותיהם לחזה גדול יותר? לעיניים כחולות יותר?
אז זה אומר שהם אחראים לכך? האומנים? אני מניחה שלא.
הרי גם הם בד"כ נענים לסטנדרטים של החברה.
אבל מאיפה הם מגיעים?
למה עלינו למלא אחר הסטנדרטים האלה?
והאם הם באמת בעלי משמעות? אם כן, מדוע הם משתנים כל כך מהר?
אני זוכרת שבילדותי כששמעתי על בחורה יפה, היא הייתה בהירה עם עיניים כחולות ושיער בהיר,
מה שעדיין נחשב יפה,
אבל בתקופה מסוימת כששמעתי על בחורה יפה מה ששמעתי עליו היה בחורה שזופה, בעלת עור בגוון ברונזה!
דברים משתנים,
לפי התרבות?
או שאילו עוד סתם טרנדים?
אגב, אתם יודעים שישראל היא אחת מהמדינות בה המון נשים שנמצאות בדיאטה?
השנייה במספרה.. נדמה לי X:
תמידית, זמנים, לא זוכרת, כמה זה משנה?
מה שמחזיר אותי לסטנדרטים, לגודל.
כפי שכבר אמרתי, גם זה משתנה,
פעם זה היה מלא, עכשיו זה ריקני, רזה.
ובכלל, מה אנחנו מחפשים? אידאל אצלנו או אצל המין השני?
איך אני ארצה ששותפי יראה?
שרירי? כן. לא יותר מדי.
צבע עיניים? שחורות.
צבע שער? לא משנה.
צורת השער? לא ארוך מאוד, גלי.
גובה? גבוה ממני בכמה סנטימטרים לפחות.
אבל האם אני אחפש אחר מישהו שנראה בדיוק ככה?
לא, זה לא משנה לי.
אני לא מחפשת אחר מראה,
אבל האם ציינתי שאני יוצאת מן הכלל?
גם אם יראה הכי טוב שיש, זה לא אומר שאני ארצה אותו, שאני אמשך אליו.
ולגבי המראה שלי,
איך אני ארצה שאני אראה?
למען האמת, אני חושבת שיש בי לא מעט פגמים, ואני בהחלט יכולה לחפש,
אבל האם זה משנה לי? לא.
אני מרוצה עם המראה שלי,
אם אראה אחרת, אלמד לאהוב את המראה שלי בכל מקרה.
כן, אפשר ללמוד לאהוב.
כפי שניתן לשנות את הסטנדרטים, את האידאלים, והשלמות.
ועכשיו, מהי שלמות?
ניקח כדור לדוגמה, האם הוא השלמות שלו היא כשהוא שלם?
שלם במראה? באוויר?
כמה שיותר חלק?
יותר מחוספס?
צבעוני?
איזה צבע?
שחור לבן?
מי קבע מה זה מושלם?!
אתם.
אתם תקבעו מהו מושלם בשבילכם.
אתם תקבעו אם אתם צריכים שלמות.
אתם תקבעו אם תרדפו אחר השאיפה לשלמות,
בהישגים, בבית הספר, בעבודה, המראה המושלם, השער היפה, הגוף המחוטב.
אך מה עם השלם?
האם אתם שלמים?
שלמים עם עצמכם?
עם המראה שלכם?
אתם לא צריכים שהוא יהיה מושלם כדי שתהיו שלמים עם עצמכם, עם גופכם או נפשכם,
תאהבו.
תאהבו את עצמכם
ותאהבו אחרים.
אתם לא לבד.
וזאת לא בחירה, הבנאדם שאתם רואים ברחוב הוא חלק מכם,
בסופו של דבר, כולנו אותה הנשמה.
צריך ללמוד לאהוב את עצמנו, ובשביל זה, צריך גם לאהוב את האחר.
don't give hate a chance
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
