מחשבות.

אני מרגישה ריקה.

אבל זאת מין ריקנות כזו שאינה צורמת, זוהי ריקנות שאפילו ריקה מעצמה.

זה לא צורם כמו למשל הצליל שיש בין שני תחנות רדיו, אלא יותר כמו חלל שיש בו הד.

זהו חלל שעוד לא התמלא בעצמי. וזה לא שהתרוקנתי פשוט כנראה אף פעם לא חייתי שלמה, בלי חורים.

אני מקווה שאני אתמלא

וכל הריק הזה יהפוך להיות מין ניסיון חיים, מצפון, מוסר ואם יהיה לי מזל אז אולי הריקנות תהפוך לאהבה.

אני חייה לגמריי בשלמות עם כל הריק הזה, שלא תבינו אותי לא נכון.. אבל זה פשוט מונע אותי מליצור.

ליצור כל דבר שהוא, אפילו שירבוטים כבר אין לי.

 אבל מה שבאמת מדאיג אותי, שהריקנות אינה תתמלא, ובשלב מסויים אני אהפוך לאדם ממורמר.

אם הריקנות אינה מתמלאת, מה יקרה?

אני אתופצץ?

או שמא אני אהיה כמו מין חור שחור דמוי אדם, ששאוב את הכל פנימה, חושך יחד עם אור, טוב יחד עם רע, הכל יתערבב והגבולות יטשטשו?

או שאולי, הגרוע מכל יקרה, ואני אשאר ריקה?