אין יותר לימודים (לזמן הקצר)
אין יותר שיעורים בבצפר...
רק הולכים.. עושים את הבגרות שצריך
וזהו.
כייף? נחמד...
לפעמים עדיף להשאר ילד קטן.
אם יש מתים למעלה בשמיים אז עוד מעט אני איתם.
מה שנשאר לקחת בינתיים, הרבה אוויר ולהוציא עשן.
למרות הכל, עדיין מקווה שמה שהיה בעצם לא נגמר,
ומי אני, כשהגוף באדמה נשאר.
אנשים, עוצמים את העיניים, ונרדמים כי מאוחר.
מה שנשאר לנסות כי בינתיים אני ערה מהשבוע שעבר.
ואם אני מכאן סוף סוף הולכת, מה שהיה בעצם לא נגמר,
ומי אני, כשהגוף באדמה נשאר.
אני רואה אותו, הכל עכשיו בסדר.
אולי גם הוא פוחד להיות לבד.
רק להבין אותו, שווה את כל הסבל
כדאי לבנות גם בשבילי,
עוד ארון אחד , עוד ארון אחד.
אם החיים מתחלקים אצלי לשניים, החלק הראשון נגמר מזמן.
מה שנשאר לקוות שבינתיים,
הוא מסתפק במה שיש לו שם.
ואם אני באמסטרדם הולך ומה שרואים משם לא רואים מכאן.
כמה זמני, וכמה שאני קטן.
Buenas noches, mucho gusto, eras solo un chico mas
Despues de cinco minutos ya eras alguien especial
Sin hablarme, sin tocarme algo dentro se encendio
En tus ojos se hacia tarde y me olvidaba del reloj
Siento algo tan profundo que no tiene explicacion
No hay razon ni logica en mi corazon
Entra en mi vida, te abro la puerta
Entra mi vida, yo te lo ruego
Te comence por extrañar, pero empece a necesitarte luego
Buenas noches, mucho gusto, ya no existe nadie mas
Tu me hablaste, me tocaste y te volviste mi ilusion
Entra en mis horas, salvame ahora
Abre tus brazos fuerte y dejame entrar
Te comencé por extrañar, Pero empecé a necesitarte luego
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הזעקה הדוממת
