מצחיק שחשבתי שהמצב משתפר.
מצחיק שחשבתי שזהו כבר לא רע לי בחיים.
מצחיק איך שהחיים שלי מתנהלים.
כבר אין לי כוחות להתמודד, אני כשלון.
הדברים היחידים שמחזיקים אותי פה זה המטרה שלי,
כי אני לא מפסיקה דברים באמצע, חייבת להגיע עד הסוף.
והריקוד, אוח בלי הריקוד לא הייתי מסוגלת להתמודד,
הריקוד משחרר ממני את כל ההרגשה , הוא יוצר לי עולם משלי,
טוב יותר, לפעמים אני מנסה לא להפסיק לרקוד, מתחננת שהבועה לא תתנפץ.
אבל חייבים להפסיק, הבועה חייבת להתנפץ, כי ככה הם החיים.
אם הייתי רזה, כל זה לא היה קורה.
מפסיקה לחלום, ולקוות,אף פעם לא הולך.
תמיד יהיה לי רע.
לא יודעת להגדיר את הרגשות שלי.
שום דבר כואב לא יכול להכנס יותר .
נמאס לי מהפוסטים הפסימיים והעצובים האלה,
רוצה לחזור לשנה שעברה, שהייתי שמחה.
כל אחד יכול לשים לב שרע לך, אם היה מישהו.
וזאת הבעיה שלך,שאין לך אף אחד.
אף אחד שיחטא את הפצעם,אף אחד שיחזיר את הניצוץ לעינייך.
ואף אחד שיחזיר את הברק לפיך.
הבכי פוסק.
יותר לא מראים חולשה.
מפסיקים לצעוק.
מחרישים לחישה.
היא אמרה לי שסובלים בשקט,
שלא צריך להתלונן.
שקט,יהיה רק בקבר,
אך השקט בכל מקום מקונן.