וואי אני מתרגשת!!!
*הערות:
- x- - - -
^סימן למעבר נקודת מבט.
#
^סימן למעבר מקום.
יצאתי מהחדר, הפעם השלישית להלילה מטייל במסדרונות בית-החולים שכבר הכרתי בעל-פה.
"אוריאל, למה אתה לא בחדר?" נשמע קולה של האחות מאחורי
"ככה." עניתי לוחץ על הכפתור של המעלית הדלתות נפתחות.
גורר אחרי את האינפוזיה[וואי שכחתי איך קוראים למוט הזה..] וסוגר את הדלתות של המעלית נשען על המראה שמאחורי בעצבנות.
יורד עוד קומה ועוד קומה, מעביר את ידי בשיערי-או לפחות מה שנשאר ממנו.
המעלית נעצרת והדלתות נפתחות, ילדה בערך בת גילי נכנסת למעלית ומביטה בי במבט מרחם.
"תפסיקי."
- x- - - -
יצאתי מהחדר שוב, מטיילת בין המסדרונות הלבנים שניראים כאילו לא יגמרו לעולם.
מטיילת בין החדרים ומגיעה למעלית, הדלותות נפתחות, נער בן גילי עומד שם נשען על המראה מסתכל עלי נכנסתי לבפנים הדלתות נסגרות אחרי.
הסתכלתי עליו אינפוזיה מחוברת לו ליד.
"תפסיקי." הוא אמר בקול עמוק
"מה?" הרמתי את מבטי לעיניו
"תפסיקי להסתכל עלי ככה." הוא חזר על דבריו
"אה.. סליחה.." מלמלתי.
הוא יצא כשהדלתות נפתחו בלובי של בית-החולים.
- x- - - -
יצאתי החוצה מסתכל על אותם האנשים המעטים שנכנסים ויוצאים בשעה הזו ומסתכלים עלי, מעבירים מבט חודר ובוחן.
רחמים-אני שונא את זה, אני שונא שמרחמים עלי.
"אוריאל עלה בחזרה לחדר." האחות שוב צצה משומקום.
"לא רוצה."
"אוריאל." היא חוזרת על דבריה
"תפסיקי לקרוא לי ככה! קוראים לי אורי."
"אדון לביא אם אתה לא עולה לחדר בשלוש אני קוראת לאבטחה."
"אוהו.." סיננתי לעברה ונכנסתי חזרה, האחות אחרי.
"עדי, למה את לא בחדר?" הפנתי את מבטי הצידה וראיתי את אותה ילדה יושבת שם.
היא מחתה את הדמעות והביטה על האחות
"אני לא מצליחה להירדם." היא אמרה
- x- - - -
יצאתי מהמעלית אחריו יושבת באחת הספות בלובי.
אני רוצה לחזור ללמוד, לחזור לחברים שלי, ליהיות ילדה רגילה, אני לא רוצה ליהיות חולה.. לא רוצה..
הדמעות עלו בעיני שוב.
"עדי, למה את לא בחדר?" שמעתי את קולה של האחות מאחורי, ניגבתי את הדמעות
"אני לא מצליחה להירדם.." אמרתי כמעט בלחש
"אוריאל." אותו אחד הסתובב שוב, כן ההוא עם העיניים הכחולות והאינפוזיה.
"ממ..?"
"קח את עדי לחדר בבקשה." היא גלגלה את עינייה
"למה אני?"
"גם ככה אתה לא בחדר שלך."
"טוב." הוא נאנח
- x- - - -
"אז למה את פה?" שאלתי כשנכנסנו למעלית
"אני מאושפזת פה, ואתה?" היא שאלה
"אני גם, למה את? לא ראיתי אותך פה אף פעם." אמרתי
"אנורקסיה." היא מלמלה
"הלוואי עלי." סיננתי
"כן בטח. אתה לא מבין איזה קשה לצאת מזה."
"יש לך סיכויים להבריא, לי אין." השפלתי את מבטי ויצאתי מהמעלית כשהגענו לקומה שלה
"את באה?" שאלתי והיא יצאה אחרי
"במה אתה חולה?" היא שאלה
"לוקמיה-סרטן הדם."
"אני..-"
"את לא צריכה להצטער," קטעתי אותה, "כניראה אלוהים שונא אותי."
"תודה." היא מלמלה כשהגענו לחדר שלה 356
"אז ניראה אותך פה כן?..אה..."
"עדי." היא השלימה בחיוך מקסים "ואתה?"
"אוריאל," חייכתי, "אבל תקראי לי אורי."
- x- - - -
נכנסתי חזרה לחדר שלי, הפעם בחיוך, כשאני יודעת שאני לא לבד פה.
נכנסתי למיטה ותוך כמה שניות נרדמתי.
"בוקר-טוב, עדי." האחות נכנסה לחדר ופתחה את החלון.
"בוקר טוב.." מלמלתי ושפשפתי את עיני.
"אנחנו מתחילים הבוקר בטיפולים." היא חייכה, "אני מקווה שתשתפי איתנו פעולה."
"אני אשתף.." מלמלתי
היא חייכה, "מעולה, יש לך חצי שעה להתקלח להתלבש לעשות מה שאת רוצה ואני מביאה לך את ארוחת הבוקר." היא אמרה ויצאה מהחדר, זה הולך ליהיות קשה יותר ממה שחשבתי.
- x- - - -
"אוריאל לקום!"
"עוד רגע.." מלמלתי בקול צרוד ומשכתי את השמיכה מעל לראש
"אוריאל!"
"השם שלי זה אורי."
"אדון לביא אתה מוכן לקום?" האחות משכה את השמיכה ממני
"עוד מעט!" קראתי ומשכתי את השמיכה חזרה
"אנחנו ממשכים היום עוד כמה בדיקות ואתה חוזר הבייתה בערב, אם תסיים את זה יותר מוקדם התוצאות יגיעו יותר מוקדם ואתה תלך הבייתה יותר מוקדם." היא אמרה ואני קפצתי מהמיטה
התקלחתי התלבשתי אכלתי ארוחת בוקר ויצאתי לעוד סבב בדיקות
"אורי." התקדם אלי רז-גם הוא חולה בלוקמיה אבל הוא לא חולה כמוני.
"אתה חוזר הבייתה?" הוא שאל
"אחרי שנקבל את התוצאות יש מצב." הוא צחק "נשבע לך אלוהים שונא אותי."
"למה שונא אותך?"
"כבר חודש לא הייתי בבית, אני במחלה הזאת כבר כמעט שנתיים וחצי. מה עוד? מה כבר עשיתי?"
"מסכים איתך." הוא חייך "תיראה אני לא מכיר אותך הרבה זמן.. שלושה חודשים זה לא הרבה זמן אבל אני יכול להגיד לך שאתה בן אדם נשמה."
"דיי תפסיק עם השטויות שלך. איזה בן אדם נשמה ואיזה בטיח."
"למה אתה מדבר ככה אל עצמך?"
"כי ככה, בא לי כבר למות ונמאס לי מהמחלה הזאת."
"אתה לא היחיד."
"הכרתי מישהי חדשה אתמול." שיניתי נושא
"מי זאת?"
"איזו עדי אחת, דיי חדשה פה."
"היא גם אצלנו במחלקה?"
"לא.."
"אז מאיפה הכרת אותה?"
"לא הצלחתי לישון בלילה-כרגיל-ירדתי למטה ראיתי אותה במעלית."
"גם חולה?"
"אנורקסיה."
- x- - - -
פרק ראשוןD:"
קצר אני יודעת, אבל תחשבו-ככל שהם יותר קצרים הם באים יותר מהר;]
תגיבו?
מי שמפרסם את הבלוג[וכשיהיה לי כפתור אני יתן לכם אותו^^.]
בבלוגו מקסל לנקוק בגודל 24
מחכים לפרק הבא?
תגיבו:O
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מאי סיפורים (ע"ר)