הבית מתמלא בריח של אוכל לקראת המפסקת של היום והארוחה של מחר.
הרעש כבר מתחיל לדגדג למרות שהבעיה העיקרית היא המים שאסור לשתות.
לאט לאט הרחובות מתמלאים קולות של ילדים על אופניים במקום רעש של מכוניות נוסעות.
אנשים עם כיפות וחולצאות לבנות הולכים לתפילה בבית כנסת ופתאום...הכל נהיה שקט יותר.
כל אחד תופס לו פינה עם איזה ספר, אבא מוציא את השש - בש כמיטב המסורת, הרמי כבר מפוזר על השולחן ומוכן למשחק, עוד כמה שעות יוצאים להסתובב בחוץ כמו בכל שנה.
קובעים מראש שעה ומקום, 'לא לאחר כי לא יהיה לנו איך להודיע', מתלבשים יפה אבל לא יותר מידי, בכל זאת הולכים לשבת בחוץ על כבישים, בגינות או סתם באמצע הרחוב.
הנה זה מתחיל, ממש כמו פגישת מחזור, ככל שעובר הזמן פוגשים עוד אחד ועוד אחד ששכחת כבר שקיימים, קשרים שדעכו ונעלמו צפים למעלה פעם בשנה, מאחלים צום קל ומועיל וחתימה טובה, מורחים חיוך מזוייף על הפרצוף או מתעלמים נחרצות מאלו שאין לכם כוונה לחדש איתם את הקשר, כולם מתעדכנים ושואלים מה נשמע ומה קורה ואיך בצבא ומתי משתחררים ואיך היה הטיול ואם מצאת עבודה או אם אתה מתחיל ללמוד ואיפה ומה, כולם עם הפרצוף המסכן של 'אוי יש לך עוד 3 שנים בצבא, בהצלחה' כשאני מספרת מה קורה איתי ואני מחייכת ואומרת שזה בסדר וזה כמו עבודה ושאני גם לומדת ומתקדמת בחיים בדיוק כמוהם ואפילו קצת יותר מהר בחלק מהדברים.
בתוך כל ההמולה של האנשים והמפגשים הנוסטלגים, כל היום הזה מתרכז בעיקר בשקט.
השקט הזה, השקט המיוחד הזה שמפנה מקום למחשבות שאנחנו מצליחים לדחוק יום יום אל נבכיי המוח שלו, להתעלם מהדברים שבאמת צריך להתעסק בהם כדי להמשיך הלאה, בדברים שאנחנו רוצים לשכוח, שבמקום להתמודד איתם אנחנו פשוט מדחיקים ומעסיקים את עצמינו בהרגלי היום יום.
יום כיפור הוא לא רק יום של חשבון נפש כדי לחשוב כמה רע וכמה טוב היית עם עצמך ועם אחרים, הוא גם יום שנותן לך להתרכז במה שאתה מתעלם ממנו במהלך כל השנה, מה שאתה מפחד להתמודד איתו, מה שאתה לא רוצה לחשוב עליו.
הנה - קח 25 שעות של שקט מכל הטכנולוגיה שסובבת אותך, תכבה את הפלאפון, תעזוב את החשמל, תרפה מהפייסבוק והאינטרנט ופשוט תתרכז בלהיות בנאדם, בלתקן את עצמך כדי לא רק להיות בנאדם טוב יותר אלא להרגיש בנאדם טוב יותר, לפתוח התחלה חדשה, להתחיל מנקי עד כמה שאפשר, להתנקות מכל הרעלים שהצטברו בך במהלך ה-12 חודשים האחרונים ופשוט להרגיש במובן מסויים כמו חדש.
היום שקט הזה, אנחנו צריכים אותו בשביל עצמינו, לא בשביל אלוהים ולא כדי להגיד 'הנה צמתי ביום כיפור' ולא בשביל שום דבר אחר. נטו בשביל עצמינו.
אז קחו את השקט הזה, תנצלו אותו כמו שצריך, תשתדלו לא 'להעביר את היום' או הלילה הזה רק כדי לסמן לעצמכם V שהצלחתם לצום עוד שנה, תתרכזו במה שחשוב לכם.
לכל אחד יש את הדרכים שלו לממש את יום כיפור, את האמונה שלו ואת ההרגלים שלו ביום הזה,
חלק הולכים לסליחות בכותל, חלק עושים כפרות, הולכים לכל התפילות בבית כנסת וחלק פשוט מתנתקים לרגע מהשגרה.
מאחלת לכולם צום מועיל וחתימה טובה - כי הבנתי שאם הצום קל, כנראה שלא התמקדת במה שחשוב ביום הזה...
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
