בעיניים חצי עצומות אני מסתכלת עליך שוכב לידי במיטה הגדולה ושנינו צמודים אחד לשני, לוקחים רק רבע מהמקום.
אני מביטה בך כמעט מתוך חלום והחיוך מתפשט לי תוך שניות מאוזן לאוזן.
עוצמת חזרה את העיניים ונושקת לך קלות על הלחי מלאת הזיפים שקצת דוקרים אותי וקצת מדגדגים ונשענת לך חזרה על החזה.
אני לא זוכרת מתי הרגשתי כל כך בטוחה, אני לא זוכרת כבר מתי הרגשתי כל כך מוגנת, כל כך רגועה ודיי בטוחה שאין באמת משהו שעומד בדרך.
אין יציאה לקצונה שמפריעה, אין דת שעומדת בנינו, אין מישהו שמערער אותי במחשבה שאולי זה לא נכון ואולי לא יצא מזה שום דבר, הכל כל כך פשוט שזה קצת מפחיד.
ואז אתה מחזק את החיבוק שלך סביבי ואני לוקחת נשימה עמוקה ארוכה וסופגת את כל הריח שלך שאני כל כך אוהבת. אני מרגישה שאני יכולה להרדם בשקט, שיש לי מי שיהיה איתי, שיש מי ששומר, שיש מי שנמצא וזה לא סתם מישהו, זה ספציפית אתה.
לפני כמה ימים ישבנו במסעדה ודיברנו כמו תמיד ואז שמתי לך את הראש על הכתף, נתת לי נשיקה קטנה ודואגת כזאת על השיער ואמרת לי לא לשכוח שאתה תמיד פה בשבילי, גם לעודד וגם לשמוח וגם לחבק ובשביל כל דבר, שאתה פה בשבילי.
הסתכלתי עליך בחיוך מאושר, נישקתי אותך ואמרתי לך שאני מקווה שברור לך שגם אני פה בשבילך לכל מה שתצטרך.
אנחנו רק חודש ביחד, אנחנו רק חודש ביחד ואני מרגישה בטוחה איתך.
אתם חושבים שאפשר להתאהב בחודש אחד?
שלושת המילים האלה עומדות לי על קצה הלשון כבר כמה ימים ואני לא אומרת כלום כי אני לא אחת שאומרת את זה סתם ואני מפחדת קצת להגיד את זה כל כך מהר אבל אתה באמת לא מבין כמה אתה העוגן שלי, כמה אתה עוזר לי וכמה טוב לי איתך.
ואולי זה נשמע קצת כאילו אני 'מנצלת' אותך או משתמשת בך בתקופה קשה אבל זה כל כך לא ככה.
הרבה זמן חיכיתי לך בתוך תוכי ואני שמחה שזה סוף סוף קורה, כי עדיף מאוחר מאף פעם וכנראה שכל מה שהיה לשנינו בדרך, היה צריך לקרות לפני.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
