"את הדברים החשובים באמת איש לא יכול ללמד אותנו-עלינו ללמוד לבד".

בוקר טוב..

אני רוצה בפוסט הזה לספר על ההתנדבות שלקחתי בה חלק השבוע.

אבל לפני זה נחשפתי הבוקר לתערוכת צילומים של אדם שצילם חדרים של לוחמים בצבא- משהו בתמונות האלה מרתק וגורם לך לחשוב מי האדם מאחורי החדר שבתמונה.

ממש אהבתי את הצילומים, הרעיון והכל אז מי שרוצה להסתכל מוזמן- Jasper White / Young Guns

ועכשיו אני אעבור להתנדבות! ביום רביעי בבוקר יצאנו כמה אנשים מהבסיס לגן ילדים בקצרין.

נתחיל מהעובדה שלצאת מהבסיס זה כבר הרגשה עילאית אבל לבוא לגן ילדים זה היה בכלל מרגש וכיף.

כבר מבחוץ הילדים שיחקו בחצר ואז שהם ראו אותנו התחילו הצעקות-"החיילים באים"...

הגן מחולק למספר גנים- יש גנים של ילדים בחינוך מיוחד ויש את הגנים הרגילים.

אני נכנסתי עם חייל נוסף "לגן כחל" ובשנייה אחת התאהבתי בכל הילדים בגן ורציתי להשאר איתם עד סוף היום.

כל ילד בגן קיבל כוכב שעליו כתבנו את המשאלות שלהם.. משאלות של ילדים קטנים זה הדבר הכי מקסים בעולם-"אני רוצה להיות נסיכה", אני רוצה להיות כלה", "אני רוצה להיות חייל..,"אני רוצה להיות טייס..".

וששואלים אותנו מה המשאלה שלנו? "אנחנו רוצים להשתחרר.."

ואם תשאלו אותי..אני רוצה לחזור להיות בגן שכל הדאגות שיש לנו בחיים זה- איזה ציור לצייר היום ומתי נלך לפינת הבובות?

הילדים הקטנים האלה הסתכלו עלינו בהערצה, הכינו לנו ציורים, חבילות עם מלא דברים טעימים ולמרות שבאנו לקצת זמן כולם יכולים להגיד בפה אחד שזאת לא הייתה ההתנדבות האחרונה של "מחנה קרן" בגן הזה.

אני חושבת שהתנדבות זה דבר מעצים במיוחד שזה למען ילדים-מספיק חיבוק של ילד אחד כדי לצאת משם עם הרגשה טובה להמשך היום וכך באמת היה.

למרות שהשירות שלי בצה"ל לא כולל בתוכו דברים מעניינים במיוחד.

לפעמים השבירת שגרה הזאת אלו יכולים להיות הדברים שאני באמת אזכור בהמשך השירות שלי ואני בהחלט ארצה לחזור לגן הזה שהעלה בכל החיילים שבאו חיוכים רבים ולא צריך יותר מזה.

דור ההמשך של התותחנים!!

שיהיה לכולנו סופ"ש תותים...