"את הדברים החשובים באמת איש לא יכול ללמד אותנו-עלינו ללמוד לבד".

סבא יקר שלי,

כבר שנה בדיוק שאתה לא איתנו ומחר נעמוד כולנו סביב הקבר שלך להזכיר אותך..

סבא, שתדע שכל יום שעבר מאז מותך תמיד היית אצלי במחשבות.

ביום שהתגייסתי חשבתי עליך,ובכל אירוע משמעותי אחר שקרה לי במהלך השנה הזאת חשבתי..איפה סבא שהתגאה בי?

שלחתי השבוע לאמא תמונה בוואטספ מהשבוע שטח שעבר עלי..

התגובה שלה הייתה- "יפה, חבל שאבא שלי לא רואה אותך.."

תמיד ידעתי שלא משנה מה אני אעשה תהיה גאה בי יותר מכולם, תראה את התמונות שלי לכל אחד ותגיד שאני הנכדה הכי יפה שלך והכי מיוחדת גם אם אני סתם ילדה רגילה.

שתדע סבא שתמיד שאני מתחילה לכתוב עליך יורדות לי הדמעות כמו עכשיו,

שכל השנה הזאת ששמעתי מישהו מדבר על סבא שלו, הלכתי לצד ולא רציתי לשמוע..

כי סבא שלי כבר לא כאן ולא אכפת לי מאחרים.

הלוואי שהיית יודע כמה אני מתגעגעת אליך, למחמאות שלך, למתנות ולאהבה האינסופית שרק סבא יכול להעניק.

לעמוד מול הקבר שלך זה המעט שאנחנו יכולים לעשות...

לו רק יכולתי הייתי רוצה להביא לך חיבוק לשנייה אחת ולספר לך איפה אני בצבא ולהראות לך תמונות שלי כחיילת כי לא הספקת לראות אותי על מדים.

מעניין אם היית שם לב שקצת השמנתי בצבא למרות שתמיד אמרת לי שאני יפה בכל מצב..

לא משנה אם יעבירו גם עשר שנים אתה תמיד תהיה אצלי בלב ואני אצטער על זה שהמחלה הארורה הזאת לקחה לנו אותך טרם זמנך ובכל אירוע חשוב  שיקרה לי בחיים ולא תהיה איתי אני אסתכל על השמיים ואקרוץ לך כדי שתראה אותי ואז תקרוץ לי בחזרה כמו שתמיד היינו עושים..

הפכתי לקרבית השבוע.(וזאת התמונה שאמא הצטערה שסבא שלי לא רואה..)

שיהיה לנו סופ"ש מהנה וארוך! 

היום בבוקר חזרתי הביתה..מזכיר לי את ימי הטירונות לחזור שושים במקום חמשושים.

עברתי שבועיים עמוסים ולא קלים בכלל.

באחד הימים שבהם נשברתי השבוע כתבתי לי בפתקים של האייפון את זה:
"החסרונות בבסיס סגור הם שלפעמים כל החרא צף,

לפעמים יש אנשים שפשוט נמאס לך לראות 24 שעות,

לפעמים יש יותר מדי רכילויות ורעש  מסביב ברמה שכבר אין פרטיות,

לא היה אכפת לי לסגור פה שבת עם אנשים מקסימים שישבו

איתי במשך כל השמירות גם בלילה וגם ביום וגרמו לארבע שעות שמירה לעבור במהירות,

ההורים שלי באו לבקר בשבת ובאמת שהיה אחלה.

אבל מאז השבת השבוע התחיל לא טוב בכלל..

החברה שחשבתי שהיא זאת שאני יכולה לסמוך עליה מסתבר שרק מנסה לריב איתי

ומלכלכת עלי מאחורי הגב,

המפקד שלי מכריח אותי לרדת לשבוע שטח, לצאת בשישי הביתה ולחזור במוצ"ש לבסיס,

אז נשברתי, בכיתי קצת..לכולם מותר.

בבקשה בבקשה שהשלושה ימים האלה יעברו הכי מה שאפשר ואני אגיע כבר הביתה.."

אז השלושה ימים האלה עברו ועכשיו אני בבית אבל כמו שכתבתי מחר אני חוזרת לבסיס כי יש תרגיל אגד בשטח וכמובן שאני מכל הבנות צריכה להשתתף בו ורק ביום רביעי אני אחזור לבסיס ולשגרה הנורמלית.

מה שאומר שבוע שטח בראבק-בלי מקלחות,שירותים ושינה .

השבוע הזה היה מעייף ומתיש מהרבה בחינות אבל בסך הכל אני לא סובלת בבסיס.. יש גם אנשים מדהימים כמו שכתבתי קודם שישבו איתי במשך כל השמירות שלי בשבת,גם ששמרתי בארוחת שישי הם רצו להביא לי צלחת מלאה באוכל,התאפרנו קצת להרגיש את אווירת פורים ובאמת שאם כל הרע תמיד אפשר למצוא גם טוב.

מקווה לעבור את השבוע שטח בהצלחה.. אני מקווה שאחרי היום וחצי שאני אהיה בבית אני אגיע אופטימית יותר וכמו שכולם אומרים לי בסופו של דבר אני אזכור את הדברים האלה מהשירות שלי ולא את העובדה שישבתי במשרד כל היום..מה שנכון נכון.

שתהיה לכולנו שבת מקסימה ורגועה..