החיים בבית הזה הפכו כבר להיות בילתי ניסבלים כל הזמן ריבים אני כל הזמן מאושם בכל מה שקורה בבית גם אם זה אח שלי ששבר משהו או כשאחותי צורחת עלי ומקללת אותי בגלל שאני לא מסכים לתת לה לראות משו בטלויזיה כי אני רואה משו שמענין אותי (ונכון שזה בVOD אבל היא מקליטה את מה שהיא רוצה) ומתנהגת כמו ילדה בת 5 כשהיא בת 22 עוד מאט ואז אני קורא לה "חולת נפש את יכולה לראות את מה שאת רוצה" אז אני יוצא לא בסדר ההורים שלי צועקים עלי ולא עליה כליפני חצי שנייה היא צרחה כמו פסיכופתית עם תעודות מזויפות וקיללה אותי והכי ברור זה כשזה מגיע לריב עם אימא שלי אז בכלל כל מילה שאני אומר זה פתאום צרחה גם אם אני מדבר יפה זאת קללה ודיבור לא יפה לא משנה שהיא הופכת כל דבר לריב היא מתחילה לצרוח עלי ואז היא אומרת שאני התחלתי לצרוח עליה תמיד איך שהוא אני תמיד האשם אני תמיד זה שמתחיל עם הבעיות אני זה שמתחיל את הצעקות והריבים ואני זה שהכי מפונק שעזבו את זה שלמשל בטיסה האחרונה של ההורים שלי שהם טסו לארה"ב אז הם לא הביאו לי את מה שאני ביקשתי מהם (אני משלם מהכסף שלי) כי לא היה להם כוח ללכת לחפש יותר מידי (כשיש את החנות שאני הפנתי אותם אליה ליד המלון שהיה להם) אבל בשביל מה שאח שלי ואחותי ביקשו הם נסעו לקצה השני של ניו יורק רק כדי להביא להם את זה וזה תמיד ככה אני מבקש הרבה אבל לא מקבל כלום (ומה שאני מקבל זה הדברים שאני הכי פחות רציתי וגם זה בקושי) אתמול כרגיל היו ריבים עם אחותי ואימא שלי ובסוף נשברתי נתתי 2 אגרופים לאחותי בכתף (וכמובן שזה לא שינה להורים שלי שהיא התחילה את הצרכות והקללות ואת הבלאגן) ואז יאללה מסיבת צעקות וצרחות עלי אני כבר לא ההיתי מסוגל להיות בבית הלכתי לישון אצל חבר שלי ואני השערתי פתק להורים שלי שאני ישן אצלו וכמובן שאחר כך הם כועסים שאני לא אומר כלום ושהם דועגים וכו ושוב הכל מהתחלה החלטתי שאני הולך לצאת מהביית כמה שיותר מהר אני מגייס באוגוסט וכבר שלחתי בקשה למיטב שיתנו לי לשנות את הבקשה שלי לבסיס רחוק (סגור) ואם יתנו לי אז גם לנון במגוריי חיילים גם אם אני אהיה בתפקיד שאני חוזר יומיות זה בית של חולי נפש הגיע הזמן כבר לצאת מפה וללכת כמה שיותר רחוק מהם
בבלוג זה
בכל הבלוגים
