♦ כשאני נגשת לאכול ואני שמה לב שאני שואלת את עצמי אם אני רעבה ואם אין לי תשובה חד משמעית מיד אני יודעת שזו אכילה ריגשית . עצם זה שאני שואלת זה סימן ראשון , כי כשאני באמת רעבה רעב פיזי אני לא צריכה בכלל לשאול הבטן אומרת זאת באופן חד משמעי !
♦ כשאני אוכלת והאוכל מרגיש לי כאילו הוא לא יורד לבטן אלה נשאר איפה שהוא באמצע מעל הקיבה באיזור הסרעפת, אני יודעת שמדובר באכילה ריגשית .
♦ קורה שאני מתבלבלת ולא יודעת בדיוק אם אני רעבה אז אני לוקחת ביס וזה מספיק לי כדי לדעת אם אני רעבה באמת או לא. אם אני מרגישה שהבטן מקבלת את הביס באהבה ורוצה עוד אני יודעת שאני רעבה באמת , אם אני רואה שהבטן אדישה לביס ולא ממש מגיבה אני יודעת שאני אוכלת מסיבות אחרות . אני לוקחת ביס כדי להרגיע את עצמי שאם אני רעבה אז יש אוכל - האוכל כאן לא לדאוג .
♦ לאט לאט מחלחלת בי ההבנה, שלפעמים מה שבא זה לא מה שאני צריכה. כלומר לפעמים ה"מה שבא" הוא מתוך רגשות שונים. צורך למרוד, להיות בשליטה, לא לתת לאף אחד להגיד לי מה לעשות, להפגין עצמאות, להפגין הליכה נגד הזרם, וכו'. אני עכשיו בחקירה מאוד רצינית עם עצמי בכל פעם שאני אוכלת, אם אני באמת רוצה לאכול את המשהו הספציפי הזה, או שאני מנסה להוכיח משהו למישהו, או לעצמי. או שלפעמים אני בודקת, לפני שהאוכל על הצלחת נגמר, אם אני כבר שבעה. לפעמים אני כן, אבל עדיין קשה לי להפסיק. אז אני עושה לעצמי "פסק זמן" - מפסיקה לאכול אבל ממשיכה לשבת מול הצלחת בלי לזרוק את האוכל. וככה אני יושבת כמה דקות, עד שאני מרגישה שאני יכולה להיפרד מהאוכל. חשבתי על זה, שזה כמו להחזיק באהבה לא טובה, מהפחד שאם נשחרר אותה נישאר בלי אהבה.
♦ סימן נוסף אצלי לאכילה רגשית היא שאחרי שאני אוכלת אין שום הקלה ברעב.
אני מודעת לכך שלפעמים האכילה הרגשית שלי נובעת מרצון לקצת שקט ואז אם אני יושבת מול הצלחת, עדיין יהיה לי את השקט שלי. בדרך כלל, איך שאני מסיימת את הביס האחרון אני קמה וחוזרת לפעילות. אני חושבת שזה באמת מתאים לי יותר לעשות את זה איטי יותר.
♦ היום עליתי על עוד דרך לזהות אכילה רגשית קרבה ובאה. הייתי רעבה, הכנתי לי אוכל (לצורך העניין פיתה עם חומוס, חצילים וחמוצים...) ואכלתי חצי, ואז את החצי השני, וכשאני ככה לקראת הסוף של הפיתה, פ ת א ו ם בא לי חטיף גרנולה ! אז מה הקשר? א ז ז ה ו - שאין קשר!!!!! הייתי כמעט בדרך להושיט ידי לחפש את החטיף גרנולה, כשהבנתי פתאום, שמה קשור עכשיו חטיף גרנולה? כי בראש כבר התגלגל לי שאחרי החטיף גרנולה יבוא לי יוגורט, ואחר כך אולי עוד משהו, וכך בלי לשים לב אני אוכל המון בלי שאספיק בכלל להבין מה קורה. גם שמתי לב שאין קשר בין הדברים - חטיף מתוק אחרי פיתה מלוחה? זה לא המשך ישיר של הארוחה אלא תסמונת מלוח-מתוק-מלוח הידועה לשמצה. אז הבנתי. מה שהבנתי זה שאם כשהאוכל כמעט נגמר, אני כבר חושבת על הדבר הבא, זה סימן שזה לא רעב אמיתי. כי הסיבה לתכנן על הדבר הבא כשהדבר הנוכחי עוד לא נגמר, היא כדי להמשיך את רצף האכילה בכל מקרה. לא לאפשר מרווח בין אכילה לאכילה כדי - שלא יצוצו שם רגשות אולי? וגם כי אם הייתי באמת רעבה, הייתי חושקת כנראה בעוד פיתה. זה עבד. עצרתי כשהפיתה נגמרה ולא המשכתי את הרצף.
מאת: חברות פורום קהילת הרזיה שפויה
שקראתי את זה הבנתי כמה זה נכון
זה דבר נפוץ שקורה לנו בחיי היום יום, ולא משנה איזה סוג ה"א יש לך
תמיד קיימת הבעיה הזו
מקווה שאצליח ליישם את זה וגם אתם.
בהצלחה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
♥siv♥