הממ מה יש לי להגיד
זו לא רק שנה של כתיבה וחשיפה באינטרנט.
זו הייתה שנה לא קלה, השנה הגרועה ביותר, שנה שפיספסתי כל כך הרבה דברים ואיני יודעת אם איי פעם אוכל להחזיר אותם.
אני רוצה להחזיר את תחילת כיתה י"א
או בעצם את תחילת כיתה ט'
אבל בי"א פיספסתי המון. אני לא מוכנה כרגע לעלות לכיתה י"ב, להתבגר
כי רוב הילדות שלי התפספסה לצערי הרב=\
הלוואי ולא הייתי נכנסת לכל החרע הזה, הלוואי ולא הייתי כזאת חסרת ביטחון ששומעת ומקשיבה לכל הערה שאומרים לה ועושה מזה תוהו ובוהו.
הלוואי ולא הייתי שמנה מגיל קטן,
הלוואי ואמא שלי הייתה שמה לב אליי קצת.
הלוואי ואנשים לא היו יורדים עליי לעולם..
הלואיי..
את י"א פיספסתי. ובגדול
אבל את השנה הזאת,
השנה האחרונה ללימודים וחיי כנערה מתבגרת אני לא אפספס.
וכן, גם אם זה לצאת החוצה בזמן שאת שמנה
וגם אם זה ללכת למקומות,
גם אם יש אוכל ואת חייבת לאכול לידם.
גם אם אני מרגישה חלשה ועייפה.
את תצאי החוצה לעולם.
אבל שמנה את תמיד תשארי,
בראש, בגוף, בנשמה.
כי ככה זה, עד שיהיו לי חיים משלי ועד שיהיו לי תנאים מתאימים שאני אדאג לעצמי.
כרגע לאף אחד לא איכפת, במיוחד לא לך, אמא.
שמנה.
זהו, שנה לא קלה
מלאה בסבל, שנאה עצמית, דיאטה, השמנה
סערת רגשות, התבודדות, תשוקה, לימודים גרועים, חוסר הישגים
וכו..
מקווה שהכל ישתנה.