יום אהבה שמחחחחחחחחחחח 3>
רק רציתי לאחל לכולנו יום אהבה שמח ,
ובכלל , תאהבו כל השנה ,
אל תשנאו .
זה לא טוב , זה רע , זה מזיק
ולא מועיל לאףאחד .
אז - יוםאהבה - שמח - אנשים [:
כל מי שיוצא ,
שיהנה מהיום הזה , ומזה שיש לו עם מי D:
וכל מי שלא ,
זה לאנורא ,
צאו עם חברים
או שסתאם שבו במיטה עם פוך ושוקו חם , סרט טוב [תנצלו אתזה שקר היום חיחיחי]
ועם חיוך כ-ז-ה גדול , כי זה לא סוף העולם
והחיים יפים , נשבעת לכם :] .
בקיצור ,
שיהיה לכולם יוםאהבה שמח ,
תהנו ,
אני אוהבת אותכם 3>
D:
'פני מלאך' - פרק 5 .
[יצא ארוך מתמיד XD]
ושוב זה התחיל :
"למה נדהמת ? איך זה קרה ? תספרי לי , אני עדיין אימא שלך ! "
"עדיין ?.."
"אל תשני נושא ."
"אז תעזבי אותי "
"טוב , אם את לא רוצה לספר את לא חייבת.. " היא נגעה קלות בגבי , " כשתרצי , אני תמיד יהיה פה בשבילך , את יודעת את זה . " וחייכה חיוך קל , חייכתי בחזרה - חיוך מאולץ .
לא יכולתי להישאר עוד בבית , לבשתי משהו פשוט ויצאתי למקום שלי .
אליו אני מגיעה כשעצוב לי , כשרע לי , כשאין עם מי לדבר .
הגעתי לשם , לגינה הקטנה בעלת הספסל השבור , העץ הישן , והמגלשה האדומה .
ישבתי על הספסל , נשמתי לרווחה .
פרצתי בבכי .
עוד לא ברור לי למה הכל קרה , למה כ"כ מהר ? אני עוד צעירה , אני רוצה לחיות כמו כולם .
לא יודעת כמה זמן בדיוק עבר , אבל הרבה זמן , שעות ארוכות , ישבתי שם ובכיתי מבלי לשים לב שכל הזמן הזה עמד שם אדם , לא רחוק ממני , שבהה בי .
הרמתי את הראש והבטתי עליו . הוא ניראה לי מוכר , כאילו ראיתי אותו בעבר , כמי שהיה דמות חשובה בחיי .
לפתע הוא חייך חיוך קל , אבל אמיתי , הרבה זמן שלא ראיתי חיוך כ"כ נכון , מעורר אופטימיות , תמים וטוב .
הסתתי את הראש הצידה ובהיתי ברצפה . לא רציתי שיבהה בי ככה .. למרות שבתוך תוכי קיוותי שהוא עדיין עושה זאת . אולי כי הוא הבן אדם הראשון שמסתכל עלי בצורה כ"כ שונה , כאילו מבלי שאני אדבר , הוא הבין הכל , את כל מה שקרה לי , כאילו שיש לו את הפתרון לכך .
הרמתי את הראש בשנית , ולא האמנתי . הוא המשיך לבהות בי .
לפתע חשבתי לעצמי שאולי הוא לא בסדר , אולי אני רק מדמיינת . התחלתי לחשוש .
הוא התקרב מעט ועצר , שאל אם זה בסדר , הנהנתי בחיוב .
הוא התיישב לידי והביט על המגלשה האדומה , בדיוק אליה גם אני הבטתי .
" איזה יופי נכון ? כמה הייתי רוצה לחזור להיות ילד , בלי פחדים ובלי דאגות , מין בועה כזאת , בועה מזכוכית שבה מרגישים מוגנים . "
" אולי , אך כשהבועה – המין הגנה הזאת שביצרת לעצמך , מתנפצת לך מול הפנים , סתאם ככה באמצע החיים , לאלפי רסיסים , זה כואב . אין יותר כואב מזה . " אמרתי .
הוא התנשף ואמר : " את צודקת , מתישהו גם השלב הזה מגיע . כמו כל שלב בחיים .
אך אין זו סיבה להתייאש , החיים מלאים הפתעות , פעם יהיה לך טוב , ופעם רע . " אמר בנשימה אחת .
הבטתי בו בחשדנות , אך באיזושהי ערצה .
ההבעה שלו הייתה רצינית , אך העיניים שלו כאילו צחקו וחייכו אלי .
הוא התנצל שהוא חייב ללכת , ועוד לפני שהספקתי לענות , הוא נבלע בין השיחים .
נשכתי את השפתיים , ניסיתי לחשוב מי הוא , מאיפה הוא מוכר לי , למה בכלל הוא אמר לי את זה ? הוא יודע מה עובר עלי ? הוא מכיר אותי ? ..
נשענתי על הספסל , המון רגשות מעורבבות , המון שאלות , חייכתי לעצמי ועצמתי עיניים , לפתע הרגשתי טוב , כמו שה' שלח אותו אלי , כמי שיגן עלי .
סתאם , כמה תמונות ליום הזה . (:
זהווו .
יוםטובבבבבבבבבבבבבבבבב 3>
Me :]