כולם פה לומדים
במכינה כמוני. השגים שונים כמובן. יש מי שמצליח יותר, ומי שמצליח פחות. בסוף שנה
כולם יקבלו את התעודה והציונים הסופיים שלהם ויצטרכו להחליט על הצד הבא לחיים "שמחים
ומאושרים". הם ינסו להתקבל לאן שהם רוצים ורובם לא יתקבלו. הגיע זמן הפשרות..
אני
בעיקרון נגד פשרות.. זה נראה לי טיפשי. אם אתה רוצה לעשות משהו מסויים, אז למה
שתתפשר ותלך לעשות משהו אחר, רק כי כרגע אתה לא יכול לעשות מה שאתה רוצה, ולפחות
מקום אחר לוקח אותך. זה כמו לבקש רחמים..
אנשים רוצים ללכת ללמוד חשמל, כי ידוע שבחשמל יש עבודה. נראה שהאנשים
האלה שוכחים שאם יש עבודה זה אומר שיש חברה קיימת שאפשר לעבוד בה, אבל מה זה חברה
קיימת? מישהו פעם הקים את החברה הזאת! כן כן. היה פעם מישהו שהיה לו רעיון. והוא
החליט לקחת את הרעיון הזה צד קדימה ופתח חברה כדי למכור את הרעיון. יכול להיות
שהרעיון הזה פשוט צץ לו במקרה, בשיחה עם בחורה בבית קפה, רעיון שהוא כתב על מפית
כדי לא לשכוח (כמו שאנחנו רואים לפעמים בסרטים), אבל ממש לא בהכרח. לא עד כדי כך
קשה למצוא רעיון.. בעיה היא ליישם אותו.. אם כל אחד יעצום עיניים ויחשוב על איזו
בעיה, תוך 10 דקות אני בטוח שיהיה לו לפחות רעיון אחד. חוץ מזה שרעיון לא חייב
להיות מסובך. הרי הרעיון הוא פשוט להבין צורך מסויים ולמצוא לו פתרון. לא תמיד
הפתרון אפילו דורש המצאה. יכול להיות שהרעיון הוא להבין שחסר באזור מסויים חברה
שעושה דברים מסויימים אפילו אם זה דברים ממש בסיסיים. לדוגמא, להבין שאין מספיק
חברות שמייצרות חומרים מסויימים שבמקומות אחרים בעולם מייצרים אותם על ימין ועל
שמאל ואנחנו פשוט מייבאים אותם כל הזמן כי אין מפעל או חברה שעושה אותו דבר בארץ.
נשמע בנאלי, אבל אם עלית על משהו כזה, זה אחלה רעיון. אבל מה לעשות עם הרעיון הזה?
פה צריך להתאמץ. צריך ללמוד, לפעמים לפתח, צריך למצוא משקיעים ולגייס כסף.
איך זה שכל פעם שיש לך רצון לעשות משהו גדול, כולם באים ואומרים "פששש...
שאיפות גדולות יש לך". כולם מספרים לך כמה תותח איזה מישהו שהם מכירים ואיזה
קומבינות יש בעולם ואיך אפשר להשיג כסף בקלות. נו הבולשיט ששומעים כל יום.. אבל
ברגע שבנאדם בא ובתכלס אומר שהמטרה שלו זה משהו גדול, צוחקים לו בפנים?
האם כל כך שבענו מכל סיפורי הכסף הקל, ששכחנו לגמרי מהקונספט של לעבוד
קשה בשביל להשיג משהו טוב?