 כינוי:
בת: 32 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2010
כ"כ הרבה חדשות!
אני מודה, הבלוג הוזנח קלות.
וכרגיל יש לי תירוצים מצויינים לכך:
-שתי ההתמכרויות האחרונות שלי (צ'אק ומשחק ביליארד ברשת).
-מבחן במתמטיקה.
ובכן, עידכונים משוגעים!
את רשימת העידכונים אתחיל בדקת דומייה לזכר הירך השמאלית שלי שעלתה לגן עדן לירכיים כאשר נתנגש בה בחור גדול בעת משחק כדורגל בשיעור ספורט. תשמעו, הבנים בכיתה שלי אומנם מופ"תניקים ופיזיקאים אבל כשהם מקבלים כדור האינציליגנציה שלהם מתחילה ברגרסיה עד לתקופה בה אבות אבותיהם צדו ממוטות מחמד והיו להם משפטי פיק אפ הגיוניים. (אני יכולה להמשיך עם הדימויים הפרה-היסטוריים כל הלילה). האינטיליגנציה שלהם מיתדרדת כ"כ שהם אפילו לא היו מבינים את המשפטים האחרונים שנכתבו פה! מתדרדרת יותר מהר מתהילתו של מודח מהאח הגדול! טובעת במיץ התאים האפורים שנוצר בתחתית מוחם ממש כמו הטיטאניק וההגיון הוא ליאונרדו דיקפריו. הנקודה הובהרה? כואב לי.
[הערת שוליים ארוכה:
יש שלושה דברים שתמיד מתקיימים, אקסיומות:
-תמיד יש לי מבחן במתמטיקה/פיסיקה/כימיה (למרות שסיימתי כימיה).
-תמיד כואב לי משהו.
-אני תמיד מנשנשת.]
החלטתי לא להגיע השנה בפורים לביה"ס. הסיבה העיקרית היא שאין לי רעיון לתחפושת מקורית-מגניבה-ניתנת להכנה. אם אני לא יכולה להמשיך את המסורת, עדיף להפסיק אותה במקום לבייש אותה עם תחפושת של דבורה סקסית. דבר שני, מסתבר שבית הספר נפל למלכודת המיינסטרים וכשבשנים קודמות הופיעו בבית הספר הפיל הכחול ומוקי, השנה מביאים את האחד והיחיד, אליל הנערות, סמל המין, השעיר לעזאזל של כוכב נולד, בעל תעודת הזהות הכחולה כשמן הראוי שצבעה יהיה כתום- מה-שמו אדם. נו, זה שהעיפו כי היה קטן מידי (הכל קונספירציה, אני אומרת לכם, העיפו אותו כי הוא לא עובר מסך. הוא יותר שובר מסך. ועל הגבה שלו צריך לעשות פרק בשומר מסך).
אה, וגם כי יהיה גשם.
במקום זאת אני אשן, ובחופש פורים אני אלך לעבודה מקומבנת.
רוצים לשמוע בדיחה שתגרום לכם לגחגך?
אני הולכת לאבטח את העדלאידע בחולון.
*גיחגוך*
דרך אגב, אם זה גורם לגיחגוך זו לא בדיחה, זו הלצה. נדמה לי. הו, פסיכומטרי נשכח.
הזמן שהקצבתי לעצמי לכתיבת הפוסט הולך ואוזל. ואני רעבה. אז אני אסכם במהירות [שיט! שכחתי להפעיל את תוכנת ההורדה כדי להוריד צ'אק! אוי הברוך!].
החודש הבא הולך להיות מצויין!
הרבה חופשים, מעט לימודים ויום הולדת 18 אחד. מה שאומר- מלתחה חדשה, תקופת סיום תיכון, גלידה תקופת ים-טרום מדוזות!
תהיה לנו גם גדנע. אני לא יוצאת. מסיבות אידיאולוגיות. בסה"כ אם יש לי ברירה בין לסבול יחס עוקצני ומשפיל מצד כמה ילדים שעד לפני שנה למדו איתי, פשפשים, חוסר שינה ואוכל ובכללי הרבה ג'יפה לבין האפשרות השנייה.. שהיא- לא לסבול, מעניין במה אני אבחר... -פרצוף חושב-
אז יאללה, צריך להתכונן למבחן הקרב ובא בחשמל,
סאלמתק.
ותמשיכו לחלום :)
הלצה-
| |
לא קורה הרבה. בכלל לא.
גם לחשוב יותר מידי אני מתעצלת.
אני עסוקה עכשיו בלצעוק קללות לעבר סבתא שלי כזו מכנה אותי זונה וצועקת בקול שמרעיד את הקירות לעברי.
אני יודעת שאנשים זקנים אמורים לעורר אמפתיה.
כי הם חלשים, חסרי אונים ומסכנים.
סבתא שלי פשוט בורה. כן, בעיקר בורה.
ורודנית.
יכולה להחליף את אחמדינאג'אד בקלות.
כשהיא רואה תוכנית זו או אחרת, והיא רואה תוכניות כאלה ואחרות במשך כל השעות בהן היא ערה, היא אוסרת דיבורים. כלומר השחלות מילים. כשאמא שלי נכנסת לחדר להגיד לי מילה סבתא נותנת צעקה מחרידה. לפעמים אני צועקת עליה בחזרה, בד"כ לא. אין לי אנרגיות אליה. אני יודעת שההורים שלה לא התחייסו אליה ולא לימדו אותה להיות בן אדם.
עיזבו, אני שונאת אנשים זקנים. בעצם, אני רוצה לחדד את הנקודה הזאת. אני שונאת את אותם האנשים הזקנים שחושבים שכל העולם מגיע להם רק מעצם היותם זקנים. ובעצם, זקנתם פותרת אותם מכל הדברים הרעים אותם עשו בצעירותם.
סבתא שלי מעולם לא הייתה בן אדם טוב, היא הביאה את אמא שלי להתמוטטות. ועכשיו אמא שלי סמרטוט.
אני שונאת את האישה הזו.
וכן, היא חיה כבר יותר מידי.
לפעמים מתחשק לי לבעוט בה, ישר לראש. אבל אני לא עושה את זה. מרחמים. או בעצם מחשש להיכלא.
אני תוהה, אם לא היה קיים החוק ואכיפתו, מה באמת הייתי עושה למפלצת הזו?
כנראה דבר שבסופו היה מביא אותי לכלא.
עכשיו היא אמרה שאני ואמא שלי שתי כלבות.
שיהיה לה לבריאות, היא במילא תמות עוד מעט.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
