מעבר לפינה ..

הההההההההההההיייייי (:

הרגע סיימתי לכתוב את האפילוג, לא שעבדתי עליו הרבה אבל עדיין השקעתי המוווון

ולקח לי שלושה דפיי וורדס שלמים !

את התוצאה תגידו לי אתם כי אין לי דעה :S

טוב אז תנו לי להינות ולהגיד את זה צ'וב D:

תהנו ~

אפילוג :

בין טום לדקלה זה נגמר חודשיים לאחר שדקלה עזבה.

חודשיים שבהם הם לא הפסיקו לדבר לחשוב ולהרגיש ביחד.

דקלה סיימה את הקשר אחרי שהמרחק ביניהם לא יכל להקשות יותר, טום

הבין אותה והם נפרדו בשיחה ששניהם לא רצו בעצם לסיים, אך ידעו שהם חייבים. הם

המשיכו להיות בקשר, כל הזמן הם נשאו אחת את השניה

במחשבות. עד שלא דיברו שבוע, אחר כך לא דיברו שבועיים וכך זה נמשך, לא שלא

רצו לדבר, פשוט שניהם רצו להמשיך הלאה, יודעים שזה יהיה יותר קל כך.

-

אחרי שקראה את המכתב שלו, מאי לא ידעה איך להגיב. היא בכתה בשקט,

בכי שקט לעצמה אם כי ידעה שדבר כזה יכול לקרות רק לא חשבה וציפתה לזה בזמן

הזה.

ביל לא יכל להרגיש יותר אשם משהרגיש כאשר דקלה וטום דיברו פעם

אחת בטלפון והוא ביקש מטום לדבר עם מאי שהייתה שם אך היא סירבה.  אחרי כמה

ימים הוא קיבל ממנה טלפון,

"אני מבינה אותך, ולמה עשית את זה"

"בטח שאני עדיין אוהבת אותך"

"אני מצטערת שלא רציתי לדבר איתך באותו היום, באמת כעסתי עליך"

"אני אוהבת אותך"

"אני לא מפסיקה לחשוב עליך"

אלה המשפטים שהכי זכורים לו מהשיחה הזאת, שכל פעם שהוא נזכר במאי אלה

המילים שמזכירות לו את קולה.

השיר שהוא כתב לה יצא והצליח, וכל המעריצות ניסו לפענח את מה שקרה, ביל אמר בריאיון

שזה על מקרה אמיתי שקרה לו כמו כל שאר השירים אך יותר מזה לא פירט.

כל פעם שמאי הייתה שומעת את השיר היא הייתה חושבת עליו, על המכתב שכתב לה. תמיד

ברגע הזה היה לה חשק לקרוא אותו שוב מחדש, וזה מה שעשתה ברוב הפעמים.

ביל והיא המשיכו להיות בקשר, כל פעם מישהו אחר היה

מתקשר למישהו כל פעם שניהם היו אומרים אחד לשני כמה שהם מתגעגעים, ולמרות

שלא חזרו להיות ביחד זה הרגיש להם הכי ביחד.

אך אחרי כמה זמן הקשר הלך ופחת עד שנעלם, למרות שאף פעם הם לא שכחו אחד

את השניה.

-

כעבור תשעה חודשים(מאז סוף הסיפור):

"באתי בא-"

"הפתעה !!!!" צעקות קטעו אותה, ומאי לא הפסיקה לחייך לכל האנשים שנגלו לעיניה,

"מזל טוב אחותי" חיבקה אותה דקלה חיבוק מוחץ איברים

זו חייכה אליה, "תודה" לחשה לה ונישקה אותה

אחרי שהתנתקו היא הלכה להגיד שלום ותודה לכל האנשים שהגיעו, פעם ראשונה

שראתה בית מפוצץ כ"כ באנשים. לא שהיא הכירה את כולם אך הייתה לה תחושה טובה

לדעת שכולם מכירים אותה ובאו לחגוג לה את יום הולדתה ה19.

היא הלכה לרקוד יחד עם חברותיה מנסה להנות מהערב הזה כמה שיותר, דוחקת את

כל המחשבות הצידה.

באמצע הריקודים היא חשבה שראתה מישהו עם בגדים רחבים ורסטות אך אחרי שלא

ראתה את האיש יותר הבינה שטעתה, היא לא רצתה לחשוב על זה יותר מדי אז היא

התעלמה מהנושא והמשיכה בשלה.

מישהו החזיק אותה במותניים, היא הסתובבה וראתה אותו

"טומי" אמרה בחיוך וחיבקה אותו, באמת שהתגעגעה אליו

"מזל טוב לילדה הכי יפה בגן" לחש לה באוזן בעודם מתחבקים כדי שתשמע והיא

חייכה אליו, "איזה כייף לראות אותך" אמרה לו,

"מי אני שאני לא אבוא להגיד לך מזל טוב?" חייך אליה והיא החזירה לו חיוך, "אמ, ביל

אמר לי למסור לך מזל טוב הוא רצה לבוא אבל הוא לא חשב שזה יהיה רעיון כ"כ טוב"

אמר לה בדריכות והיא הנהנה,

"זה בסדר, באמת. תגיד לו תודה ממני" חייכה בקושי והסתכלה הצידה, דמעות איימו

לצאת מעיניה אבל היא הבטיחה לעצמה שהיום היא לא תבכה,

"ראית את דקלה?" שינתה את הנושא

"זה בדיוק מה שהתכוונתי לעשות עכשיו" אמר וחייך אליה חיוך מעודד "תסלחי לי" קרץ

לה ויצא לדרכו.

מאי חייכה לעצמה, חיוך שירד עם מחשבתה על ביל, אך היא ניערה את ראשה וחזרה לרקוד עם

 חברותיה ורק כשחזרה אליהן קלטה כמה היא וטום התרחקו משם אפילו בלי לשים לב.

-

"טו..טום" עצרה דקלה מלדבר עם רומי והפנתה אליו את מבטה

"היי" חייך חיוך קטן אליה ואל רומי וזו החזירה לו ופנתה לכיוון אחר.

"וממתי את מעשנת ?" שאל למראה דקלה אוחזת בסיגריה

"קרו הרבה דברים בתשע החודשים האלו שאתה לא יודע עליהם" אמרה והוא הוציא את הסיגריה מאחיזתה

וזרק אותה על הרצפה דורך ומכבה אותה עם רגלו.

"התגעגעתי אליך" אמר ועטף אותה בחיבוקו הגדול, היא התגעגעה לחיבוק הזה כ"כ

"למה את לא רוקדת עם חברה שלך?" שאל אותה, עדיין מחזיק במותניה וידיה עדיין על צווארו

"אני עוד לא קולטת שאתה פה וכבר אתה מתחקר אותי?"

הוא צחק, "טוב את לא הולכת לבזבז את הערב הזה איתי באי קליטה שאני כאן נכון?"

"ממש לא" חייכה אליו ואחר כך חיוכה ירד והיא הסתכלה על הרצפה, "עד מתי אתה נשאר?"

שאלה בציפייה, "משהו כמו שבוע, אבל זה יכול להתארך" אמר וקרץ לה והיא חייכה אליו חיוך

אדיש "היי" אמר לה וליטף את לחייה, "מה יש?"

"לא יודעת זה מוזר לי. עד שהצלחתי להתרגל לרעיון שאנחנו כבר לא"

"אה.. את כבר לא-"  "בטח שאני כן" קטעה אותו וזה חייך, "ואתה?" שאלה בעניין

"אמממ כן" אמר ופלט גיחוך קטן, "אה, אתה צריך לחשוב על זה גם?" הרימה את גבותיה וגיחכה

איתו קצת, "אמממ כן" חזר על עצמו כמו מקודם וגיחוכו הפך לצחוק והיא איתו עד שהוא

עצר את זה ונישק אותה, מתמכר לטעם שלה מחדש אחרי כל הזמן הזה.

-

"אווקי כולם!" אמרה דקלה ותוך כדי הפסיקה את הDJ ולקחה את המיקרופון שהגיש לה,

"כמו בכל מסיבת יומולדת, יש מן הסתם עוגה" אמרה וקולות נלהבים נשמעו מהאנשים שעמדו

וצפו בה, "כן תנסו להכחיש שרק בגלל זה באתם למסיבה הזאת כי ידעתם שאני הכנתי

אותה" אמרה וקרצה אך מייד אחר כך ראתה שכולם הפסיקו להתלהב וחזרה בה "סתם סתם

לא ברצינות, הזמנו את העוגה מראש" אמרה ואנשים צחקו, "נורא מצחיק." ייבשה אותם,

"בקיצור כולם לגשת לכיוון המטבח" חייכה חיוך מתוק ומזויף והניחה את הרמקול על השולחן

של הDJ, "ברוך שפתרנו" סיננה בלחש מבין שיניה וניגשה למטבח.

"טוב את מוכנה ?" שאלה דקלה את מאי בעוד הנרות דולקים ומאי עומדת מעליהם,

"שלוש ארבע וו.." צעקו כולם ביחד וזה הזכיר למאי את הפעם שהיא וביל פתחו את המעטפה

שיכלה לשנות להם את החיים ולהפוך אותם להורים, היא נשפה על הנרות וכמו בכל יומולדת

קיוותה שהמשאלות שלה יתגשמו.

"שתזכי לשנה הבאה, עד 120 שנה!" שרו לה כולם והיא חייכה אליהם במביכות בעוד דקלה

חיבקה אותה, דמעה נזלה מהעין שלה אך היא מיהרה לנגב אותה ולחייך "אני לא מרשה לך

לבכות" לחשה לה דקלה שהכירה אותה וקלטה שמשהו לא בסדר, "אני בסדר" לחשה לה

בחזרה, "אבל נראה לי שאת יותר בסדר ממני" המשיכה וקרצה לה וזו חייכה אליה,

"חזרנו, לפי איך שזה נראה" אמרה לה דקלה בחיוך "אז לא רק לי מגיע מזל טוב היום הא?"

חייכה אליה והן התחבקו שוב.

-

"לאן זה?" צעקה דקלה למאי בכדי שתוכל לשמוע אותה,

"החוצה, לנשום קצת אוויר" ענתה לה וזו הנהנה וחזרה לרקוד יחד עם טום שהיה נראה שיכור.

מאי יצאה החוצה לגינה האחורית של הבית, כמה אנשים ידעו על הקיום של הגינה הזאת

והיו שם גם כן, היא חייכה אליהם והם חייכו חזרה אליה, וחזרו לעניינם.

היא התיישבה על הנדנדה ונשפה לריאותיה את האוויר הקר של הלילה, הרהרה באוויר

ומחשבות רבות התרוצצו בראש שלה, אך בראשן עמד איך לא, ביל.

הבנאדם שהשפיעה עליה כ"כ בשנה האחרונה, שכ"כ התגעגעה אליו וכ"כ רוצה לראות,

הבנאדם שהיא כ"כ אוהבת, ושלא נמצא כאן איתה עכשיו כדי לחגוג את יום ההולדת שלה.

היא הרימה את מבטה לשמיים, מתבוננת בכוכבים ותוהה איזה מהם שייך לה. בעודה שומעת

צעדים על הדשא הלח הולכים וקרבים אליה, היא מורידה את ראשה מחפשת אחר סימן כלשהו

לאנשים שאלו הצעדים שלהם אך לא, כל האנשים נשארו במקומותיהם כמו ממקודם.

היא החזירה את מבטה לשמיים נותנת לעצמה לשקוע במחשבות שוב, עד שקטע אותה ריח של

סיגריות, היא הסתכלה לכיוון מקור הריח וראתה בחור צעיר בשנות ה20 שלו מעשן להנאתו

בעודו נשען על הגדר וביקשה ממנו ללכת למקום אחר עם הסיגריה, זה הנהן וזז הצידה כך

שהרוח לא תעיף את העשן עליה והיא חייכה אליו כהכרת תודה.

"מאי," קרא לה וזו סובבה את ראשה לכיוונו,

"ביל?" שאלה, פניו היו חשוכות מעט אך ככל שהוא התקרב היא זיהתה אותו יותר,

"הייתי חייב לבוא ולהגיד מזל טוב למלאך שלי, אחר כך הוא היה מתלונן שאני מזניח אותו לא?"

חייך אליה, מקווה שהיא תקבל אותו והיא כתגובה חייכה, איך יכלה שלא? עם כל האהבה שלה אליו.

"אתה מזניח אותו גם ככה" לחשה ספק לו ספק לה והורידה את ראשה,

"מה אתה עושה כאן?" שאלה אותו והרימה את מבטה אליו בחדות, הוא שתק והרכין את ראשו,

מרגיש איך לחייו הולכות ובוערות יותר ויותר. הוא הרים את מבטו אליה והביט בעיניה הכחולות,

נזכר בפעם הראשונה שראה אותה, כשנתקל בה במסדרון בית המלון, איך שנשבה בהן אז,

עכשיו זה עוד יותר חזק יחד עם כל אהבתו אליה.

"אני לא ממש יודע מה להגיד" אמר בשארית כוחו, היה נראה כאלו עיניה שאבו ממנו את כל

הכח שהיה בו.

"לא יכולתי לסבול את ההרגשה הנוראית הזאת שאני חווה כל פעם כשאת לא איתי" אמר ושלח

לה מבטים בין לבין "במיוחד לא ביום הזה, שחשוב יותר לי מלך"

"ולמה זה בדיוק?"

"הרי אני אמרתי לך שאת החצי השני שלי" אמר ושלח יד ללחייה, היא רק חייכה וכחכחה מעט

בגרונה.  הוא נישק אותה, היא המשיכה איתו.

"כמה שאני התגעגעתי אליך" לחש לאוזנה כשהתנתקו וחיבק אותה,

היא בכתה על הכתף שלו וכשהוא הרגיש שחולצתו החלה להתרטב הוא הסתכל עליה וניגב

את הדמעות שלה, "אמרתי לך גם שיום אחד אנחנו נחזור" חייך אליה חיוך מרגיע.

"ואיך אתה חושב שנמשיך ככה?" שאלה אותו בפתאומיות

"מה? מה זאת אומרת?"

"ביל, אתה לא תישאר כאן לנצח. אתה תעזוב מתישהו אם זה מחר או שבוע הבא"

"אבל אנחנו-"

"אבל אנחנו כלום. אם כשאני נסעתי אנחנו נפרדנו בגלל המרחק כאן זה יהיה בדיוק אותו

הדבר"

"אז.. את לא רוצה שנחזור?" שאל בחשש

"אני הכי רוצה שנחזור" אמרה והמשיכה, "אבל זה יהיה בדיוק אותו הדבר כמו פעם קודמת"

"אז.. אנחנו נפרדים כאן שוב?" שאל אותה והיא לא ענתה,

"את האמת?" אמר כשהבין את התשובה והיא הסתכלה עליו בעיניים גדולות, "היה שווה לבוא

לכאן גם בשביל שתי דקות" המשיך, "גם אם לשתי שניות, העיקר לראות ולהרגיש אותך שוב

ליידי." אמר וחייך אליה והיא אליו, לאט לאט הוא הסתובב לכיוון היציאה מהגינה עדיין מחייך,

עד שיצא משם.

היא נפלה על הנדנדה בבכי, מפרה את ההבטחה שנתנה לעצמה בתחילת הערב.

-

-         כעבור 5 שנים    -

"ואת מאי כהן, האם את מסכימה לקחת את ביל קאוליץ לבעל, באושר ובעוני בבריאות ובחולי

 עד שהמוות יפריד ביניכם?"

"כן, אני מסכימה"

"אז אין לי עוד מה לעשות חוץ מלהכריז עליכם בזאת כבעל ואישה"

"אתה רשאי לנשק את הכלה" J

מממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממ ?!

אני מקווה שאהבתם. :)

יאלה

שיהיה שבוע מדהים לכולם

וחג שמח !!

נקווה שניפגש בקרוב