מטומטמת. מה את שותה שוב תה?

את חושבת שזה יעזור לך להעלים את כל השומנים האלה שיש לך?

את פשוט טיפשה. טיפשה!

עובדת כל כך קשה. שבועיים בולסת כמויות של מרק כרוב שגם לאנשים מורעבים היה קשה להעלות חיוך על הפנים לאחר אכילה ממנו.

את מסיימת את הדיאטה. מרגישה טוב עם עצמך. את חזקה. ממהרת להתגאות בהשגים שלך.אפילו כותבת פוסט משמח בבלוג שלך.

לא עוברת יממה מתום הדיאטה ואת מפילה את עצמך למלכודות. למתוקים. לאוכל ה"אמיתי".

את טיפשה. זה לא אוכל אמיתי. זה אוכל שהורג אותך.עוד תאי שומן ועוד תאי שומן ועוד תאי שומן.

למה??

סבלת שבועיים בשביל להמשיך לסבול?

בגלל זה את טיפשה.

דיי. כמה את יכולה להתבכיין? כמה?

נרשמת לחדר כושר. את מבזבזת כמות נכבדה של כסף. אז למה את הורסת הכל? למה?

את חוצפנית. יש אנשים שהיו מתים לאוכל. היו מתים להירשם לחדר כושר. אבל הם לא יכולים.

ואת? שיש לך יכולת לאכול מכל ה"מטעמים" שיש, ולהתאמן, גומרת לכולם.

שמנה.

משתלטת על הכל.

בדיוק כמו שלא תסתפקי בפרוסת עוגה אחת, את לא מסתפקת בכלום.

אוף איתך.

מגעילה.

אז מה יהיה?
אני באמת שואלת, מה יהיה?
אני לא מצליחה למצוא את השקט שלי, את האיזון הפנימי שלי.

את התיקווה שלי, האהבה שלי, האושר שלי.

מי את? מי אוהב אותך? למי את קשורה? ולמה את כל החיים שלך עסוקה בשטויות?

כנראה שעכשיו זו תקופת העונש שלי.

אולי זה משהו מלמעלה.

מגיע לי.

אוף, נמאס לי לעצום את העיניים בתפילה שמחר אני אהיה אותו הדבר, ולא אשמין.

נמאס לי לקום בבוקר בפחד של מה איתי, מה נהיה איתי.