שוב פעם תקופה שלא כתבתי בה משהו משמעותי באמת בבלוג. התחילו לעלות לי כל מיני רעיונות אבל אף אחד מהם לא היה מגובש מספיק על מנת שאני באמת אכתוב עליו משהו מעבר להעלות את הנושא. היה את כל הסיפור המעצבן עם המשט לעזה, וחשבתי לכתוב משהו על תעמולה. משהו כללי כזה. שמעתי כבר כל מיני דברים על תעמולה כולל דוגמאות ואני מודע לעוצמה שיש לתעמולה, ברבים מהמקרים דווקא היא זאת שהובילה לנצחונות הגדולים או המהפכות. בעצם, גם אין לי מה לרשום על זה אז ירדתי מהרעיון.
בימי שבת בבוקר הטלווזיה מופעלת על איזה ערוץ רוסי, ערוץ דיי מרכזי של הרוסים. אני לא אוהב את זה, כפי שציינתי פעם כאן, שאני לא אוהב את כל הביטויים האלו לחיים הקודמים של המשפחה, כמו שאני מתעב דיי הרבה ביטויים של הלאום הזה עצמו (מסיבות פוליטיות בעיקר). אני לא יודע כמה אנשים בארץ באמת יודעים על התרבות הרוסית, הלך הרוח שם ומה זה בעצם מנטאליות רוסית... מה זה באמת מנטאליות רוסית ולא הפארודיות והבדיחות המגוחכות שהמציאו כאן בארץ על העולים מחבר העמים. בכל מקרה, אני לא מתיימר להיות אחד שמבין בתחום... להפך אני משתדל להיות כמה שפחות אבל לא היה לי ברירה ונחשפת כבר בחיים שלי לדברים האלו.
ההקדמה הזאת הייתה רק כדי לעבור הלאה. לאלו שלא יודעים, לפני פרק זמן מגוחך של 20 שנה... וזה כלום, לא הייתה רוסיה ולא היה את כל מה שמסביב, היה את ברית המועצות. ברית המועצותף עם כל הכבוד, הייתה חיה קצת שונה ממה שהיום אפשר לכנות רוסיה. כמובן כל העניין של המשטר הקומוניסטי אבל יש צורך להכנס פה לפרטים באמת. כמו חברה נורמטיבית במדינה טוטאליטרית מדובר היה בעם שמרן ומאורגן. בעיני בכל אופן, נתפס בצורה מאוד שונה ממה שהולך שם היום. ברית המועצות התקיימה מבחינה יחסית לא יותר מידי זמן, אבל זה הספיק כדי לעצב תרבות ועם מסוים. יש צורך לציין שזה היה עם חילוני לחלוטין, להפך, כל הקשור לדת היה אסור בתכלית.
התחלתי מהערוץ הרוסי בימי שבת, נכון. בימי שבת יש בערך חצי שעה שבה מופיע הפטריארך הרוסי, שהוא ראש הכנסייה הרוסית הפרובוסלבית, ונושא דרשה לעם. כל פעם יש לו איזה נושא מרתק אחר, נגיד שבוע שעבר נראה לי שהוא דיבר על החשיבות בחיחנוך דתי בקרב ילדים ובני נוער וכיצד חשוב לקדם את העניין בבתי הספר. היום לבחור הזה היה נושא קצת יותר מעניין. הפעם הוא דיבר על עובדי אלילים מוזרים וכופרים שסוגדים לנבלות בעלות ארבע רגליים ודיבר קשות בגנותם. לא הבנתי תקטע של הנאום המרטיט הזה ופניתי לאמא שלי, שהבהירה שהוא מתכוון לאתאיסטים.
הוא לא עצר שם והמשיך לנאום וכלל ביטויים כנגד התרבות של אותם אתאיסטים שהם המציאו, אשר היא אינה אמיתית כמו התרבות הדתית ורק מפיצה רוע. התעצבנתי קצת. התעצבנתי מהנאום שלו, אבל עיצבן אותי יותר העובדה שהוא מקבל את הבמה בערוץ הזה כל שבוע. מה קרה? 20 שנה הספיקו כדי שעם שלם יהפוך מחילוני לגמרי ומחונך לפי עקרונות נוגדי דת, לעם שמאמין מספיק על מנת לספק למנהיג הדתי זמן מסך בשביל דבר כזה?
הקבלתי את זה לארץ, הרי כאן אנחנו לא רואים את אחד מהרבים הראשיים מקבלים זמן מסך ביום שישי כדי לשאת את דבריהם לעם. וזאת למרות שכאן כנראה יש הרבה יותר השפעה דתית על החקיקה, לטעמי יותר מידי השפעה.
השאלה של איפה עובר הגבול ואיך לספק את כולם היא בלתי אפשרית. חשבתי שזאת אחת מהשאלות שבארץ יש עליהן מחלוקת כל כך קשה שאי אפשר לענות עליה. עד כמה אנחנו מאפשרים עירבוב בין המסורת הדתית עם המוסדות החוקתיים בשם שמירה על התרבות והמאפיין היהודי? זה בסגנון השאלה של עד כמה אנחנו מוכנים לוותר על אדמה מהארץ? האם הצבא הוא הומניטארי או בעצם מאפשר רצח עם? שאלות קשות שרק עצם העלתן על כתב תגרום לחלק מהאנשים לרתוח מזעם.
בעצם בסופו של דבר כן יצא לי פוסט שנוגע בנושא תעמולתי. הכל מסביב זאת תעמולה, לכולנו שוטפים את המוח. אבל מה היא האמת? יש בכלל אמת? מי צודק? אנחנו, בזמן שאנחנו מגוננים על החיילים או העולם שמגנה אותנו כל כך? מי הם שטופי המוח? כנראה שאין אמת. מישהו יוצר אותה בשבילנו וזה כנראה אחד הסיפורים הכי עצובים שאפשר לספר על העולם המודרני. שום דבר כבר לא פשוט, כל דבר הפך להיות מורכב בעל אלפי גישות אפשריות לגביו ומליוני דעות שונות שיפרשו אותו בדרך משליהן, או שאולי מישהו אומר לנו איך להתייחס אליהן?
בפוסט הקודם הזכרתי את האב הרוחני של הבלוג הזה, קלינט. בכל מקרה, מאוחר יותר באותו יום קראתי כתבה קצרה עליו ועל פועלו שממש חיבבתי אבל לא היה לי כח לערוך ולהוסיף לשם, אז אני אוסיף פה. הנה, כאן!
"In war, truth is the first casualty"
Aeschylus
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Amnesiac