"סטייסי חכי, אל תנתקי! למה את מתכוונת?"
"אני מתכוונת לזה שהתחלת להפסיד המון ימי לימודים, לזה שלא יכולת לבוא אליי במשך חודש כי היית עסוק בהקלטות, אני מדברת על זה שאתה החבר שלי, ואני רואה אותך בתדירות של פעמיים בחודש!"
"סטייסי..-"
-"ביי." היא ניתקה, נאנחת באכזבה. 'שום דבר לא ישתנה...'
"סטייסי, יש לך אורחים!" נשמע קולה של אווה מלמטה, קוטע את סטייסי מבהייה חסרת פשר בתקרה.
היא נעלה את נעלי הבית הפרוותיים שלה וירדה במורד המדרגות, מגלה את ביל עומד לפניה עם זר של פרחים, ואת אימה מציצה על שנייהם בחיוך מהמטבח.
"אני חושב שאני חייב לך התנצלות..." הוא מלמל.
"בוא החוצה, לא פה."
היא גררה אותו לרחוב הקריר, לחצר. הם התיישבו על הדנדה הגדולה שעמדה שם. "מה התחלת להגיד על התנצלות?"
"אה.. כן..." הוא השפיל את מבטו. "אני מצטער על זה שהזנחתי אותך לטובת האולפן וההקלטות... לא רציתי לפגוע בך."
סטייסי חייכה.
"אבל את מבינה, הקריירה שלי עומדת עכשיו בראש סדר העדיפויות שלי..-" סטייסי החווירה.
-"קריירה?! איזו קריירה?! לפני כמה חודשים רק החתימו אותך, מה אתה חש לי הביטלס?!"
"אה... מה?"
"מה ששמעת. בראש סדר העדיפויות קריירה שעוד לא התחילה, הכל מובן איתך. אתה יודע, אני תוהה אם אני בכלל באיזשהו מקום בסדר העדיפויות שלך."
"מה?!" ביל פער את עיניו. "בבקשה תסבירי לי מאיפה בא כל הכעס הזה עליי?!"
"עזוב."
"אל תעשי לי עזוב. מה יש לך?"
"כלום. אין לי כלום." היא נאנחה. "אתה צריך ללכת."
"נדבר מחר?"
"אם זה יהיה בסדר העדיפויות שלך." היא השיבה חיוך ציני ונכנסה לתוך הבית.
"ביי."
סליחה על האיחור הייתי בסופ"ש באילת.
3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
