בלוגהה

בא לי להיות ממש מוצלחת בגיטרה, להצליח לנגן את כל השירים האלה שאני אוהבת לשמוע. תמיד כשאני מנגנת בחלילית והצלילים שלי ושל הנגנים והזמרים המוכשרים האלה נטמעים לאחד אני מרגישה כל כך טוב. אוף, בא לי להיות מסוגלת לנגן שירים שלמים איתם ביחד ולא רק את הקטעים הקלים יותר. אוף.

בזמן האחרון יצא להרגיש כדמות שיודעת מספיק כדי לחלוק את הידע שלה עם אחרים. בנוסף לשיעורי הגיטרה שאני מעבירה (איך זה מסתדר עם הפסקה למעלה? פשוט, אנחנו עוד ממש בבסיס) יצא לי שבוע שעבר לדבר עם אחות של חברה ועוד חברה שלה על פרוייקט רקיע. לשם שינוי הם אלה ששאלו ולי היו את התשובות. זה כל כך מוזר בהתחשב בעובדה שממש לא מזמן אני וחברותי לספסל היינו בצד השואל. עדיין לא היו לי את כל התשובות כי אפילו עוד לא התגייסתי, אבל בכל זאת הרגשתי קצת מנוסה כזאת.

השבוע הזה אמור להיות ממש כיפי. ביום שלישי אני וחברשלי הולכים לדצמביר ובחמישי יש את התרומטאל. השאלה היא רק מי יבוא איתי לאירוע השני. יש מתנדבים?

העבודה ממשיכה להיות במתכונת של לעשות כמעט כלום ולקבל על זה כסף. זה נחמד ומשעמם לפרקים אבל אני יודעת שזה ימשך רק עוד מעט. הגיוס קרב ובא ונותרו לי עוד פחות מחודשיים. זה ממש מוזר לי שאני יכולה לתכנן דברים רק לטווח קצר כל כך, אני חושבת שבגלל המוזרות והלחץ מהחדש גורם לי לנסות לחשוב כבר על מה שיקרה אחרי הצבא, על לימודים והתקדמות בזוגיות בעיקר. לפעמים אני חושבת על הדברים האלה כל כך ברצינות, על פרטים טכניים ועל בעיות שעלולות לצוץ ונכנסת ללחץ שמתחלף תוך כמה דקות בתחושה מעורבת של הקלה ובמחשבה שאני מטומטמת, כי הדברים האלה לא יהיו רלוונטים ללפחות עוד שנתיים במקרה הטוב או שלוש וחצי במקרה הריאלי יותר.

שבוע כיפי לכולם.