בלוגהה

אתמול הייתה לי מתכונת במ"מ.

הייתי אולי הכי פחות לחוצה שם מכולם, למרות שזה אמור להיות להפך:

כולן שם חרשו את נשמתם ועברו תרגיל תרגיל, גם כשיש 35 תרגילים על נושא אחד עלוב ומפגר.

ההכרח ללימוד טוב לשיטתם, כולל המונהמון תרגול ומורה פרטי. ורצוי להתחיל ללמוד חודש לפני הבחינה.

אני הייתי היחידה שהתחיל ללמוד רק ביום שלפני, ובטח שהייתי היחידה שלא ישנה בלילה שלפני כי היא העדיפה לרכז את כל החודש העלוב והמבוזבז בלילה אחד חסר שינה ומלא קפה.

המתכונת עצמה הלכה מעולה וממש כמעט שכל הכתה קיבלה 100 עגול.

אחרי המתכונת המסדרונות היו גדושים בבנות מפגרות ומתלהבות שסיפרו לחברותיהן את סיפורן הנוגע ללב: "אני הייתי בשוק!... לא חשבתי שאני באמת אצליח... אני ממש נתקעתי בשאלה  2 וכמעט שויתרתי עליה.. שיואו!"

גם גהה היוותה חלק קטנטן מהגודש, רק שגהה לא התלהבה, וישבה על הספסל מול הכתה שלה והמתינה בשקט שחברותיה הלומדות ב4 ו5 יחידות יסיימו את המבחן שנקבע גם להם לאותו יום.

אחרי שענו על המבחן, כל אחת וקצבה היא, ולאחר שסיימו לתחקר את חברותיהן בנוגע לתשובותיהן לשאלות אחדות, הן פנו אל גהה ושאלו.

חברות: "נו גהה איך הלך?"

גהה: "פסדר שכזה..."

חברות: "וכמה קיבלת?"

גהה: "לוידעת"

חברות: "אה?!"

גהה: "המורה בדקה לכולם את המתכונת חוץ ממני"

וזה באמת מה שקרה, אחרי שכולן סיימו את המבחן, היא התחילה לבדוק את התשובות.

לאחר שבדקה כמחצית מהמבחנים, היא אמרה שנראה לה שהיא תפסיק לבדוק, כמובן שכולן קיטרו ואמרו שהיא לא יכולה לבדוק לחצי כן ולחצי לא, אך היא טענה שאי אפשר לבדוק כ"כ הרבה... וכבר כואב לה הראש.. והיא עלולה לבדוק לא טוב.

רחמתי על המורה, רחמתי מאוד.

שאגות כעס של מאותגרות שכלית זה דבר לא קל, וכאות הזדהות אמרתי למורה שמצדי היא לא חייבת לבדוק לי עכשיו.

אחרי איזה חצי שעה שהיא פינתה את הדברים שלה, ראיתי שנשאר רק דף אחד משובץ אחד על השולחן- המבחן שלי.

מסתבר בסוף היא בדקה את כל המבחנים חוץ משלי כי "את חמודה וויתרת לי"

מוסר השכל: גם כשאתה מתאמץ ומנסה להיות נחמד למורים, תמיד הם ידפקו אותך בסופו של דבר.