בלוגהה

אז רק כדי להשלים את נימת חוסר הודאות מהפוסט הקודם אומר שהתחלתי לעבוד ב"מקס ברנר", שם אמנם אני עושה פחות כסף לשעה ממלצרות, אבל האנשים שם מקסימים ושרוטים כמו שאני אוהבת והעבודה עצמה נחמדה ואולי רק התחושה הטובה שלי שווה יותר מההפרש של כמה מאות שקלים בחודש.

אז עכשיו כשהדילמה ההיא נפתרה, משהו חדש מסעיר את רוחי.

התעוררתי ביום ראשון מצלצול הפלאפון שלי, על הצג הופיע מספר לא מוכר עם קידומת 08. בימים האחרונים חוזרים אלי מכל מיני חברות כח אדם שקלטו את קורות החיים שלי בלוחות הדרושים ומשרות אחרות אליהן הגשתי מועמדות.

ובעניין הזה, הייתי רוצה להוסיף תהיה במאמר מוסגר- אם הגשתי קורות חיים החברות הללו אמורות להניח שאני מובטלת, ואם זה המצב אין שום סיבה בעולם שהם יתקשרו ויעירו אותי בשמונה בבוקר, ואז עוד יכריחו אותי לשקר ב- "כן, זה זמן טוב לשיחה עכשיו", בזמן ששומעים בבירור את "קול הבוקר" שלי שנמוך באוקטבה מהקול הטבעי שלי עד כדי כך שבשבוע שעבר פנו אלי בלשון זכר. מה נסגר איתם?!

ובחזרה לנושא המקורי.

העירו אותי ולמרבה הפלא חזרו אלי מחברה ממש מוצלחת ששלחתי אליה קו"ח כשהשתחררתי ללא ספק עם תקוה לשמוע מהם אבל לא באמת ציפיתי שזה יקרה. אחרי ראיון טלפוני בו בחנו את האנגלית שלי ושאלו אותי למה לדעתי אני מתאימה נקבע לי ראיון למרכז הערכה ביום ראשון.

אני כל כך רוצה להתקבל! העבודה הזו גם תראה נפלא ברזומה שלי, היא גם מעניינת ומאתגרת והיא במשרה מלאה עם טוויסט- ארבעה ימים במשמרות של שתיים-עשרה שעות וארבעה ימים של חופש, מה שאומר שעות נוספות מצד אחד וימים שלמים של חופש והסתלבטות מצד שני. אני יודעת שאומרים ש"אין הברכה שורה אלא במקום הנמצא החבוי מהעין" אבל באמת שאני מתרגשת מההצעה הזו, אני רק פוחדת שאם לא אתקבל אמצא את עצמי מאוכזבת ופתאום אתחיל לזלזל בעבודתי הנוכחית ב"מקס ברנר" למרות שכבר ציינתי שאני ממש נהנית בה.

אז אחלו לי הצלחה, אם אעבור את יום המיונים הזה יחכה לי אחריו אחד נוסף שגם בו תהיה לי הזדמנות מצויינת לפשל.