בלוגהה

לא קל לשבת כל היום וללמוד, גם נסיונות השכנוע לא תמיד צולחים. אני יודעת שעכשיו זה הזמן לקרוע את התחת שהרי הבחינה עוד מעט יותר משבוע וחצי ושארגיש החמצה של ממש אם בסופו של דבר שוב לא אשיג את הציון שאני צריכה כדי להתקבל אבל מאוד קשה לי להביא את עצמי לידי כך והנה, עובדה שאני יושבת עכשיו וכותבת את הפוסט הזה במקום לשוב לגיאומטריה ולסדרות.

לפעמים בא לי, ואני חושבת שאעשה זאת באמת, לקחת פלקט ולכתוב עליו בטושים בולטים ובאותיות גדולות "תפסיקי לוותר לעצמך!!!" ולתלות את זה על הארון מול המיטה, שזה יהיה הדבר הראשון שאראה בכל פעם שאתעורר והאחרון לפני שארדם, אולי זה יכנס ככה לאט לאט לראש וישיג משהו. ברגעים שההרס העצמי יושב מאחורי ההגה אני ממש אומרת את זה לעצמי. לפעמים זה גם עוזר.

אני עושה פסיכומטרי כדי להצליח להתקבל לתואר שאני לא מאוד רוצה אבל הוא אמור להיות די רווחי ומשתלם כדי שאוכל לעבוד בעבודה מלחיצה ולא מאוד מעניינת שתאפשר לי לממן את אורח החיים שהייתי רוצה שיהיה לי אילו רק היה לי זמן להנות ממנו.

אני חושבת שצעירים רבים יסכימו עם המשפט שכתבתי כאן כרגע ולפעמים אני תוהה למה ה חייב להיות ככה? הרי חיים רק פעם אחת ובאמת שאילו הייתי עושה מה שאני באמת רוצה בלי להתחשב באף אחד הייתי טסה לטיול ארוך בחו"ל ובטח גם עוברת לחיות מעבר לים, שם ודאי הייתי לומדת תואר שכאן בארץ אין מה לעשות או הולכת הפוך על הפוך ועוסקת במשהו שקשור לתיירות וטבע באיזה חור נידח על הפלנטה. אז למה לא? כי אני מפחדת. אם אלך על בטוח תמיד אוכל לתהות "מה היה קורה אם" ולחלום בהקיץ שיום יבוא ואני עשויה להוציא את התוכנית הזו לפועל אבל אם הדברים יתבצעו והם לא יהיו כמו שחשבתי זו תהיה נקודת שבירה. מה גם שהילדות שלי כאן ואני מניחה שהייתי רוצה לגדל כאן גם את ילדי העתידיים, כי זה מה שאני מכירה ואנשים, בדיוק כמו דגי הסלמון חוזרים לרוב למכורתם כדי לגדל את הדור הבא. גם כך פערי הדורות גדלים וכיום הורים רבים חשים שילדיהם שלהם כמעט זרים להם ולכן לא הייתי רוצה שילדיי יגדלו ברקע שאני עצמי לא מרגישה שותפה בו. האם נידונתי להחמצה?

הייתי היום אצל רופא העור, שלא הסתכל אפילו על תוצאות בדיקת הדם שהבאתי לו. לו ידע כמה סבל עברתי כדי להצליח ולהביא עת עצמי לעבור תחת ידיה של האחות אולי היה מכבד אותי ולפחות עושה את עצמו מתעניין. בשעה טובה הוא רשם לי סופסוף את הכדורים הללו שהם יהיו מוכרחים להיות הפתרון להעלאת הבטחון העצמי שלי, לפחות עוד כמה חודשים כשהכל יסתיים. הוא המטיר עלי המון תופעות לוואי אפשריות ומפחידות והורה להוריד בחצי את אימוני הכושר, הגבלה שמאוחר יותר הרוקח החמיר ל- "אל תתאמני בכלל" ושאני עומדת להתעלם ממנה. בנוסף הוא הזהיר אותי מאוד שלא להכנס להריון בכל תקופת הטיפול כי הכדורים הללו עשויים לגרום למומים קשים בעובר. כמובן שלא תכננתי להכנס להריון בקרוב, אפילו עוד לא עברתי את השלב של למצוא מישהו שעלול הכניס אותי להריון בטעות אבל עדיין זה גורם לי לפחד יותר מהחומר הזה. לפני שיצאתי מהדלת הוא הזהיר אותי "ואל תגעי בפנים!" שיצר ההרס העצמי שלי תרגם כמובן ל"תגעי חופשי" מזל שהצעקות "תפסיקי לוותר לעצמך!!!" שנשמעו בראשי מנעו ממנו לבצע את זממו כראוי.

בקצב הזה נראה לי שהפלקט יהפוך לקעקוע...