לימודים. יותר מדי מהם.
ולחץ, יותר מדי לחץ עצמי על עצמי שמוביל לשורה הקודמת.
לא סתם זה נקרא פיזיקקה.
שלשום היה תגבור של ארבע שעות, אליו הגעתי עם הרבה אנרגיה ואובר החצנה כמו שבד"כ קורה לי אחרי שלוש-ארבע שעות שינה.
אתמול היה שוב תגבור של ארבע שעות, והפעם אני שקטה יותר ואפילו חווה נפילת סוכר אחרי שמונה שעות שינה. מיד בתום התגבור התחיל שיעור של ארבע שעות.
כמעט הקאתי על המורה, לא יכולתי לשמוע על מכניקה יותר.
לא שאני ממש מוצלחת בזה, כן?
"יש לי בעיה עם קליעים" אמרתי למתרגל, "גם להרבה מילדי אפריקה" הוא השיב לי.
חשבתי שזה שנון, אבל אתמול הוא חזר על זה שוב אז אני מניחה שזה כבר בדיחה קבועה אצלו למתוסבכי מתקף-תנע כמוני.
אבל אתמול גם התחלנו חשמל. אני פוחדת מחשמל. אני לא מבינה חשמל. זה לא משהו שאפשר לדמיין, כל הזרמים האלה מופשטים מדי.
עכשיו ניסיתי לפתור את השאלה הראשונה והשניה בחשמל ולא הצלחתי.
נראה לי שהתייאשתי.
יתכן שזו הסיבה שאני כותבת עכשיו?
ויתכן שזו הסיבה שאני מסיימת את הפוסט והולכת לאיביי במקום למחברות?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: