בלוגהה

כשהגעתי לכאן היית ממש סבלני איתי, מנומס ונחמד- אולי נחמד מדי. התעניינת לעיתים קרובות בדברים שהיו לי לומר, על ההבדלים בין כאן לבין הארץ ובאופן כללי הרגשתי שלעומת שאר החבר'ה, אליך התחברתי הכי בקלות.

לפני יומיים שלחת לי הודעה בפייסבוק ולא עניתי, למרות שבד"כ אני עונה תוך זמן קצר. זה היה יום עסוק מאוד עבורי ולמעשה שכחתי לגמרי. בלילה שלחת לי הודעה נוספת, שאלת אם הכל בסדר. עניתי לך והתנצלתי שלא הייתה לי הזדמנות קודם לכן. לאחר כמה דקות של התכתבות אמרת שאתה מתקשר, השעה הייתה אחת וחצי בלילה, חברה התארחה אצלי וישנה בחדר השני והייתי אמורה להתעורר מוקדם למחרת לטיול שקבעתי איתה אבל לא היה לי איכפת.

אמרת שישבת עם חבר ושתיתם אז אתה די שיכור. השיחה נמשכה עוד ועוד ובין הפנינים שיצאו מפיך התלוננת שזה לא בסדר שאני כבר חודשיים בארץ השיכורים ואני אף פעם לא מתקשרת אליך כשאני בסביבה (אנחנו גרים במרחק 20 דקות זה מזו ואני נמצאת בסביבה שלו אחת לשבוע בערך) ומזמינה אותך לקפוץ לקפה וזה לאחר שאני היא זו ש"הכירה" לך את הקפה וגרמה לך להתחיל לשתות.

אמרת שככל הידוע לך יכול להיות שמחר יגידו לי לחזור לארץ ואז תגיד לעצמך שנעלמתי מפה מהר כל כך ותצטער שבכלל לא הספקת להכיר אותי כמו שצריך.

על השבוע ההוא שלא יצא לנו בכלל לעבוד ביחד אמרת שחסרתי לך.

על הפעם ההיא שביקשת דווקא ממני להכנס לקבל ממך עדכון אמרת שמעבר לזה שהיו לך הסיבות שלך לקרוא לי ושזה נושא לשיחה אחרת, אני גם הייתי האדם ההגיוני ביותר לקרוא לו (שעם זה אני מסכימה). מאוחר יותר ציינת שפשוט רצית לראות אותי.

העדת על עצמך שלרוב אתה קורא אנשים די בקלות אבל אותי אתה פשוט לא מצליח לקרוא, שאני שונה ושאתה אוהב את זה. (ועל זה אמרתי בבדיחות שודאי שאתה לא מצליח לקרוא אותי, אני כתובה מימין לשמאל ובשפה אחרת. חה חה).

הלכתי לישון מחוייכת באותו הלילה, כי כשהגעתי לכאן לא ידעתי אם אתה בקטע שלי או סתם נחמד מדי וכעת התשובה התבהרה.

היום, חצי שעה לפני תחילת המשמרת קיבלתי ממך טלפון בו אמרת שאתה חושב שאתה חייב לי התנצלות על הלילה ההוא וכשהגעתי לעבודה חיכית לי בחוץ, התנצלת שוב ואמרת שאתה זוכר רק את תחילת השיחה והופתעת לגלות שדיברנו שעה וחצי כי אתה לא זוכר הרבה ואולי נאמרו בה דברים שאינם הולמים.

אז מה הקטע שלך?

אני מבינה שאנחנו עובדים באותו צוות, גם אני לא בטוחה אם זה רעיון טוב לפתח קשר כלשהו עם אדם שממילא רואים הרבה בעבודה ואני כלל לא בטוחה שאני בעניין שלך, אבל אם אתה לא רוצה כלום למה אמרת לי את כל הדברים האלה?

העובדה שהתקשרת דווקא אלי כשהיית שיכור אומרת הרבה ובכלל, דיברנו בפייסבוק לפני שהתקשרת כך שידעת שאני ערה, אז למה להתנצל? הרי ידעת שלא הערת אותי.

ובכלל, אני לא מאמינה לך שהיית שיכור עד כדי כך שלא זכרת את השיחה, לדעתי אמרת את זה כדי להתגבר על המבוכה. אבל אם כך, למה להגיד את הדברים הללו מלכתחילה? ולמה להתנצל עליהם (פעמיים!)? הרי שנינו יודעים שאני פה לזמן מוגבל. אם אתה בעניין, דבר עכשיו! אם לא, אל צ'גע אותי. 

אויש, כל הנימוס הזה עוד יוציא אותי מדעתי...