זה דבר אחד כשיש מחלוקות לבין האם צריך לחיות כך או אחרת,
כשמתדיינים על חלוקת תקציבים של חינוך, כלכלה ובריאות.
כשעוברים חודשים עד שמגיעים להחלטות, גם אם חלקיות ולא מספקות לגבי אופי ותרבות.
כי אם לא מרוצים, אפשר לצאת לרחובות ולהפגין,
אפשר לפצות פה, לכתוב בעיתונים ובאתרי החדשות,
אפשר ללכת שוב לבחירות.
ואלו שבאמת רוצים להבין ולהשפיע לטווח הארוך הולכים ומידברים עם הצד האחר,
מקיימים דיאלוג, מחפשים את הדומה, רוקמים לעיתים ידידות אמיצה.
חותרים להבנה ולמציאת עמק השווה.
יש את אלו שמאמינים במדע, ויש הסוברים כי התשובה בתהילים ובגמרא,
אבל לכל אלה ברור שהמחלוקת היא בין האם צריך לחיות כך או אחרת.
אז איך מתמודדים עם יריב ששואף למוות?
