בלוגהה

שתי נשמות תועות יכולו לבלות שנים יחד, להיות קרובות ולהשפיע רבות זו על זו. אתה אמרת ירח ותפוח ואני אמרתי שני יהלומים גולמיים שרק חיכוכים מתמידים ביניהם יוציאו אות יופיים החוצה, זוכר?

כמעט עשור מאז הדייט הראשון המתוק והנבוך ההוא בגלידה ושנים מאז שנפרדנו. כבר מזמן הפסקתי לכאוב, למדתי לקחים רבים ומדי פעם אני אפילו נזכרת בתקופה ההיא בחיוך קטן. אתה התקדמת מאז בכל אספקט כמעט, משכיל יותר, מכובד מנוסה וכעת מצאת את האחת שלך. זה היה שיעמום לילה ושיטוט פייסבוק שגילו לי את המידע הזה, בחיי שאני לא סטוקרית.

פעם, כשזו הייתי אני, האמנתי באמת ובתמים כי זו תהיה האצבע שלי שתענוד את הטבעת שלך ביום מן הימים, אני זוכרת שכך גם התוודתי במכתב הפוסט-פרידה ההוא שלא שלחתי אליך מעולם. היינו זוג יפה במשך כל כך הרבה שנים על אף הפערים הגדולים ברקע ממנו באנו וכפועל יוצא גם בתפיסות העולם, זה היה רק הגיוני להניח שכך יקרה. 

אך כמו שאמרתי, עברו הרבה מים בירקון מאז והלכנו לדרכים נפרדות. למדתי ממך המון והייתי רוצה לחשוב שזה הדדי, יחד התנסנו בכל כך הרבה חוויות וכעת רובן ככולן זכרון בגוון ורוד עמום.

ידעת על הבלוג הזה, הייתי מגיב כאן בתחילת הדרך ולמרות שבקשתי האחרונה אליך הייתה שתכבד אותי ושלא תקרא כאן יותר, אחת לזמן מה הייתי מקבלת תגובות בעילום שם שלפעמים נשמעו לי כמוך.

אם אתה עוד קורא כאן או אי פעם תקרא, אני רק רוצה לאחל לכם דרך צלחה, שתדעו לאהוב, לכבד ולהוקיר, ושתזכו לבנות משפחה לתפארת. אם ידעת להיות כה רגיש ומתחשב אלי בגיל הצעיר והבלתי מנוסה בו היינו יחד, אני בטוחה שאליה תהיה טוב פי כמה ואני יכולה רק לקוות כי היא תדע להחזיר לך באותו מטבע ושהאהבה שלכם, בניגוד לזו שהייתה לנו, תבער לנצח.