בלוגהה

לחזור הביתה לביקור אחרי שלא הייתי פה פאקינג תשעה חודשים ולמצוא את הבריח של הדלת נעול. 

הבסטי ומנגה, לעומת זאת,  באו לפגוש אותו ולשתות איתי בירה איך שנחתתי. אבל כאן?  הייתי צריכה לדפוק יותר מרבע שעה ולמרות זאת לא היה לי נעים להעיר אתם וזאת על אף שלא היה לי מקום אחר ללכת אליו (אם היה לא הייתי מטריחה אותם לקום מהמיטה וללכת עשרה מטרים).

והנה, כך במשפט אחד חיסלתי את כל הפוסט הרגשני שנכתב בראשי בעת שהייתי במטוס.  כוס עמק.