בלוגהה

"לילה טוב" מנומס וכיבוי אורות.

בלי חיבוק,

בלי כירבול,

בלי אף מילה חמה.

הוא הסתובב לצד שלו,

כשגבו אלי.

ואני יבבתי בשקט,

הרטבתי את כריתי, 

אבל הוא לא שמע כי אטמים באוזניו.

רעדתי קלות בבכי, 

לא בטוחה אם אני רוצה להתגלות בקלקלתי

והתהפכתי מספר פעמים עמוסה במחשבות.

גם קמתי פעמיים לקנח את האף.

וראשי געש מחשבות עצובות. 

"אני רוצה שהוא ידע וינחם"

"שילך לעזאזל, אני אישה חזקה ואני לא צריכה שיציע כתף"

ולפני שהחלטתי מה עדיף שיקרה,

הוא יצא מהמיטה בחושך, 

אחז את כריתו, 

עבר לחדר השינה השני

וסגר אחריו את הדלת.