בלוגהה

יום ראשון בעבודה בישראל.

הפעם האחרונה שהייתי כאן הייתה ביוני 2014 והבוקר הופתעתי שהתג שלי בכלל עבר בכניסה.

אבל היי, הקפיטריה נשארה באותו מקום והקפה שם עדיין מסריח. 

גם עברתי משמרת חדשה. 

כשהבוס שאל לגבי זה, הייתי אמביוולנטית. אני יודעת שהרבה דברים השתנו בכל המשמרות, הרבה קולגות וידידים עזבו ואת מקומם תפסו אנשים חדשים ולא מוכרים. הסיבה היחידה שרציתי להשאר בצוות המקורי שלי היא כי עדיין ישנם שלושה אנשים שאני מכירה ואליהם הייתי קרובה, שניים מהם היו גם הם בארץ השיכורים כך שבעצם ויתרתי על התענוג של נפנוף הבחור שהיה בארץ כל העת ב"אויש נו, אתה לא תבין".

הסיבה שבגינה נטיתי לזרום עם המנהל ובכל זאת לעבור משמרת היא שהמנהל כאן הוא ותיק יותר, ובד"כ זה אומר שיש לו יותר כח, במיוחד יחסית למשמרת המקורית שלי בה המנהל יחסית חדש ונוקשה, ולדעתי הוא גם מכיר את הסיפור של פיץ ושלי. הרעיון הוא שבבוא הזמן, (ואולי אפילו היום? לא בטוחה עד כמה כדאי לי להקדים) אספר לו שאנחנו עדיין זוג ושזה רציני ושיתכן (או בטוח? עוד לא שקעתי בתהום הדכאון עדיין) שאצטרך את עזרתו בנוגע למעבר שלי בחזרה לזרועותיו החיוורות והשדופות של פיץ.

מקווה שלא אתחרט.