בלוגהה

יש לי הרבה מה לספר אבל אין זמן לכתוב. 

ימי החופש הארוכים שלי גדושים בחיפושי דירה מאוסים, שינה בשעות בהן תכננתי להיות ערה וערנות יתר בשעות בהן אני אמורה להיות ישנה. עד כדי כך התהפכו לי הימים, שאתמול תכננתי להתעורר בבוקר, כיוונתי שעונים החל משמונה ועד עשר אבל בפועל התעוררתי בשש בערב, הלכתי לחפש דירות וחזרתי הביתה בידיעה שאני לא עייפה מספיק כדי להרדם אבל גם כשניסיתי החרדה שלא אתעורר בזמן כרסמה את תודעתי ומנעה ממחי לצלול לעולם החלומות.

אז הנה, כמעט שלוש וחצי ואני ערה, מתחילה להרגיש כבדות בעפעפי אבל יודעת שאם אצליח להרדם עכשיו אין מצב שאתעורר עוד שעתיים ורבע כדי להתארגן ולצאת בזמן לעבודה.

בונה על שעת השינה הנוספת בהסעה שתציל אותי.

עריכה: גם בהסעה לא נרדמתי. אני הולכת להתפגר היום בעבודה.