בלוגהה

בוקר.

מהקצה השני של החדר פלאפוני צלצל לו, מהעבר השני נשמעה טיסי: "גהה? אני סיימתי... את יכולה לבוא עכשיו".

עניתי לה במסטוליות צרידות בוקר ומעט ייבוש "ולמה שאני אעשה דבר כזה?"

אחרי שהיא ריעננה זכרוני, נוכחתי לדעת שהיום הוא יום המפגש הגדול של ישרא!

למרות שקבענו יותר מוקדם (לא זוכרת מתי), עד שהתארגנו, והתכוננו וזזנו, שתינו היינו על הגשר עם הרצפה המגניבה מתישהו לפני 14.

עוד בדרך לקומה השלישית, טיסי קלטה מאחורינו את לצ', היו קצת צווחות, וסה"כ זה נגמר די מהר עם תמונה משותפת של שתיהן שאני צילמתי.

כשהגענו, ראיתי מישהי די מוכרת עם דבר מוזר על רגלה, הדבר המוזר הזה לא היה יכול להתפרש אחרת, זוהי טריזומיה!!

הצעתי לה שוקולד לבן, והיא לקחה... יאי! טריזומיה אכלה לי מהשוקולד!!!

אח"כ סתם היה משעמם לכמה דקות והתיישבנו על הרצפה, עד שראינו איזה בן אנוש מוזר עם חוט צהוב בין אצבעותיו, והוא ניסה לשכנע עוברים ושבים לשחק איתו ב"סבתא סורגת". צמד הבנות האמיצות (מזתומרת מי? טיסי וגהה!) קרבו על האדם המוזר, והחלו לשחק איתו, תוך כדי המצאת כמה שלבים משונים וחדשים.

שיחקנו איזה רבע שעה... נראה לי שמעולם לא שיחקתי במשחק הזה כ"כ הרבה זמן (אבל יכול להיות שזה בגלל שאני לא ידעתי איך עוברים את השלב השלישי).

פתאום טיסי הבחינה בשלט שהיה כתוב על אחד מחלונות הקומה, שמודיע על כך שהמפגש עבר לקומה -4, "יש בכלל קומה כזאת?" תהינו שתינו בקול...

מסתבר שיש קומה כזאת, ועכשיו היא גם הייתה מלאה בפריקונים, ושאר יצורי אדם.

טיסי דיברה עם איזה בלוגר או שניים שהכירה, ואז ראיתי איזה ילד אחד עם חלילית מוזרה וחומה שמעולם לא ראיתי כמותה. הוא הזכיר לי שכתבתי בפוסט הקודם שלי שאני הילדה עם החלילית, והגיע הזמן להוציא אותה לחופשי!

בהתחלה החזקתי אותה בלי לנגן, כי לא ממש היה בא לי לנגן משהו, ואז ראיתי את הילד מתקדם לעברי, נותן לי את החלילית המוזרה שלו ולוקח את שלי, והתחיל לנגן בחלילתי משהו. הנחתי שזה בסדר וניגנתי בחלילית המוזרה שלו גם משהו.

כשסיים, הוא מלמל "איזה חורים קטנים יש פה..." ואז פנה אלי

ילד: "כמה זמן את מנגנת?"

גהה: "אמממ מכיתה ג'"

ילד: ~מוכה תדהמה~ "את מנגנת מכיתה ג' נון סטופ?!"

גהה: "לא... עשיתי כמה הפסקות... חזרתי לפני איזה שנה או יותר..."

ילד: "בטח את מנגנת יותר טוב ממני...."

ניגנתי את "rich girl" והוא מעט התקשה להאזין לצלילים, שכאמור כל הקומה הייתה מלאה באנשימים, וכשהוא קלט את ניגוני, הוא רק מלמל לעצמו "את יותר טובה ממני..." והלך לו.

בשלב מסויים, טיסי הוציאה עיפרון, והתחלנו לקשקש על עמוד אחד. כתבנו עליו את שמותינו התאריך והשעה, סימנו עליו את הגובה שלנו, והיא ציירה שפתיים שכאלה ואת האנשים האלה שהיא תמיד מציירת, ואני ציירתי אחד מהאנשים-המוזרים-עם-קוצים-בפרופיל שאני תמיד מציירת.

מתישהו גם זרובבלה הגיעה, וגם אותה צילמתי יחד עם טיסי.

אח"כ סתם הסתובבנו...וחיפשנו את דוכן הממתקים של איש השוקולד וסיירנו בטאוור רקורדס... עד שנהיה כבר מאוחר (שלום לחברים ניפגש מחר...).