בלוגהה

נפגשנו ליד החנות ספרים והלכנו לעבר התחנה.

חיכינו לקו... חיכינו.. חיכינו... והוא לא הגיע, למרות שהיה כתוב במפה המכוערת הזאת שהוא אמור לבוא כל איזה 10 דקות.

"נו גהה... תצעקי על האוטובוס הזה שיבוא כבר" אמרה קרפלך הנשלקת לאיטה.

בסוף החלטתי שעדיף לי לעשות מה שאני תמיד עושה כשהאוטובוסים לא מגיעים בזמן- לנהל איתם מלחמה פסיכולוגית.

הסתכלתי איזה עוד קווים יש בתחנה הזאת, וראיתי שיש קו 94.

"אבל קרפלך, אנחנו בכלל לא צריכים את הקו הזה... אנחנו מחכות פה לקו 94! כן כן, 94 זה קו כ"כ מגנייב.. לא כמו הקו הטיפשי השני... ואת יודעת למה זה קו מגניב? בגלל שב94 קורט קוביין התאבד... וקישוא הייתה בת 4... ואמ 94 זה 3 שנים אחרי העליה האתיופית..."

"נכון" הוסיפה קרפלך "הקו השני הוא טיפשי, בכלל לא קרה כלום באותה השנה!"

לאחר עוד כ10 דקות של המתנה וקיטורים, הקו הטיפשי הגיע.

ירדנו מהתחנה והלכנו לכייון החנות, כשראיתי גרם מדרגות.

"היי קרפלך, סתכלי עלי!" אמרתי לעבר חברתי, ורצתי במדרגות, וכשהגעתי לראשם קפצתי כמו פוסטמה.

קרפלך הסתכלה, ולא הבינה מה מעשי "נו זה מהסרט הזה... 'רוקי'... את לא ראית רוקי?"

היא התפוצצה מצחוק ואני עשיתי לעצמי פאדיחה. החיים יפים.

הגענו לחנות מוזיקה, והתחלנו לנבור בין חוברות התווים ששם, כדי לראות מה קרפלך מעוניינת לרכוש.

חיפשנו בקלאסי... חיפשנו בג'אז... אפילו חיפשנו בדיסני, כשלבסוף קלטה עיני הקטה מדף שעליו מתנוססת מדבקה קונה, "סדרות טלוויזיה" היה כתוב עליה, לידה היה עוד אחד של מחזות זמר.

דפדפנו בין החוברות, וראינו שם מולאן רוז'! אבל קרפלך לא התלהבה כמוני, ולא קנתה את החוברת למרות הפצרותי (אני באשכרה אמרתי לה "קרפלך, אני מפצירה בך, קני את זה"). היה שם גם גריז, וזה העלה חיוך קל על פני שתינו, ואז... הו אז.. קרפלך מצאה את החוברת של הסדרה המיתולוגית "fame" שיש בו שיר שהיא מאוד מאוד רוצה את התווים שלו, אבל מצד שני, לא היה כדאי לה לקנות חוברת שלמה רק בשביל שיר אחד. והמוכרים אמרו שאין אפשרות לצלם רק את השיר הזה, ואי אפשר היה להוריד מהאינטרנט.

פניה של קרפלך נפלו, היא כ"כ רצתה את השיר הזה... ועכשיו, כשהיא יודעת שהוא ממש בהישג ידה היא לא קונה אותו.

"גהה" היא אמרה בהתרגשות "תביאי שניה את הפלאפון שלך.."

מסתבר שהקרימינלית הקטנה רצתה להפוך את פלאפוני למשת"פ- לצלם בו את התווים.

"קרפלך! אני בשוק!!... ד"א, אם את מצלמת, אז תעשי את זה מתחת לכסא ~הצבעתי על כסא שעמד ליידנו~ מי יודע אם יש להם פה מצלמות..."

אחרי שגילינו שזה לא ילך, התכוונו בבאסה לכיוון היציאה, והסתכלנו על חוברות תווים של יוצרים, אני נורא התלהבתי מהחוברת של נירוונה, היא נורא התלהבה מהחוברת של שרה מקלחלאן (גם אני לא יודעת מי זאת), ואני התלהבתי מהשם שלה...

כשעמדנו ביציאה חיפשנו מפרט בשבילי, בסוף החלטתי לוותר על זה כי אני לא באמת צריכה, אבל במקום זה רכשתי לי מפרט אצבע שנראה מגנייב, ואם אני אצבע אותו בשחור, הוא גם יהיה פריקוני!!

לאחר כמה דקות של שהייה בבית הסתובבתי עם אבשלי.

גהה: "אבא, אתה יודע מה?"

אבאשלי: "מה?"

גהה: "שרה מקלחלאן!"

בדרך קנינו גלגל כזה לאוגרת הפרוצה שלי, מסתבר שהמוכרת ששם זוכרת אותי, כי גרנו בשכנות , והיינו קונים ממנה המון דגים פעם, וגם כל הזמן הייתי משחקת עם הבן שלה שמסתבר שהוא נולד באותו יום כמו הארלם... איזו נוסטלגיה!!

אה, וגם שתיתי איזה רבע בקבוק בירה לבנה בהסכמתו המלאה של אבשלי.

אה, וגם שוב אמרתי לו שרה מקלחלאן.. נראה לי שגם הוא קצת נדבק לשם המעפן הזה...

שבת שלום לכולם!!