בלוגהה

~צלצול~

קישוא עונה,היא צועקת מהחדר השני שזה בשבילי.

"הלו?" אני עונה בקול ישנוני "גהה?" שמעתי את הסגנית/מחנכת מהצד השני "מצטערת שהערתי אותך, אבל אני צריכה את הצילום של הפספורט שלך דחוף.. להיום, מקסימום מחר... בלהבלהבלה". מה יש לבצפר הזה מלהעיר אותי?! 

מאוחר יותר, אחרי שכצפוי החלטתי לא להזיז את התחת שלי לכיוון הבצפר (כי אני לייק שפויה), בנדודשלי התקשר, ושאל אם בא לי לבוא איתו למיני קניון כי הוא צריך לעבור בדיקת ראיה בשביל משרד הרישוי.. ויהיה לו משעמם בדרך, אמרתי לו שאני אבוא. זה יהיה מאוד נח.. אני אוכל לחתוך לבצפר ולהוריד את הסגנית מהראש.

כשהיינו קרובים, החלטנו שבשביל לחסוך זמן, אני אלך לבצפר בזמן שהוא מחכה.

הגעתי לבצפר מתנשפת כמו אממ.. משהו שמתנשף, ולהפתעתי, (או שלא, כי הרי מרפי מאוד מחבב אותי) גיליתי שהוא ריק. עליתי לקומה השניה לכיוון החדר של הסגנית, וראיתי שם רק את בצ'ירות לאומי, שדי נדהמה לראות אותי.

בצ'ירות: ~עיניים פתוחות מתדהמה~ "מה את עושה כאן?"

גהה: "אממ" ~מתנשפת~ "הסגנית נמצאת?"

בצ'ירות: "לא, היא הייתה פה בבוקר והלכה.. את גרה רחוק?"

גהה: "לא ממש"

בצ'ירות: "אהה"~ סוקרת אותי כשכולי מתנשפת ואני מניחה שגם אולי קצת אדומה, וחושבת שאני סתם משקרת~

גהה: "טוב.. אז אני אלך, ביי"

בצ'ירות: "להתראות.. ובהצלחה!"

בערב הוזמנתי אל חביבתי מנגה כדי לצפות ב"קיל ביל 2".

כשהגעתי, שלושתנו- מנגה, אחותה המגניבה אוזה ואני, התחלנו לעשות שטויות, דיברנו קצת על קנביס (ובדרך גיליי שה-ב' הזאת דגושה), וצחקנו כמו מנוע.

בשלב מסויים אוזה ואני התחלנו לחלק כאפות הדדיות אחת לשניה, כמו בימים הטובים שבהם בכלל היינו הולכים מכות על דשא וכאלה. כאפה אחת שהיא הביאה לי, הסתיימה בדקיה מוזרה שהרגשתי מאחורי האוזן, מסתבר שהכאפה שלה, הכניסה את העגיל השחור הפריקוני (והחד) שלי לתוך העור, כתוצאה מכך התנפח לי התנוך ויד לי ממנו דם, וכמובן שירד דם גם במקום הדקירה.

מה שנתן לי את הזכות להתבכיין, כל הדרך לקיוסק כדי לקנות ארטיקים, ואפילו אחרי.

הקטע הכי מדהים בסרט, הוא שאחרי שקברו את הגיבורה מתחת לאדמה בתוך ארון והיא נחלצה איכשהו, החזיקה מעמד ערה כל הלילה, וביום אחרי זה היא נלחמת נגד מישהי, כשעושים תקריב על הפנים המיוזעות, פצועות, מדממות ומלאות הבוץ שלה, ניתן לראות כי השפתון שלה החזיק מעמד בכל התלאות האלה!